הבלאגן שבראשי

אני לא אספר, 

כי לא חשוב באיזה מילים אני אספר ואסביר... לעולם לא תבינו עד כמה זה משמעותי עבורי.

לא תבינו את שמחתי. 

מאותה הסיבה- לא לקחתי איתי אף פעם אף אחד ליער. כי אתם לא תדעו להעריך את זה כמו שאני מעריכה.

לא שאני רוצה להתיימר להיות מבינה ומעריכה. לא יותר ממישהו אחר- כמובן. 

אני בטוחה שלכל אחד מכם- יש את הדבר הזה, שאתם לא רוצים לשתף. בגלל אותה סיבה שלי. 

ואולי אני באמת לא אבין אותכם, כמו שאני אינני חושבת שאתם תבינו אותי. 

וזה בסדר,

יש סודות טובים. ולי יש הרבה. 

וזה, החדש והגדול והעצום והמדהים הזה, יגרום לי לחייך, וישמור על האש בתוכי דולקת להרבה הרבה זמן. 

קצת כמו כד שמן- שלא מתרוקן. 

ואולי בכל זאת אספר, ביום מן הימים (אפילו מחר) כי הוא כל כך שמח שהוא מת לרקוד לי החוצה מהפה.