הבלאגן שבראשי

את הסוף שבוע הזה אני הולכת לבלות באתר של לחמן כדי להתכונן למתכונת בלשון.

זה לשון א' אז אני לא דואגת. ככה זה עובד. 

לא מזמן קלטתי שה16 מתקרב. היומולדת ה16. אני לא רוצה יומולדת 16.

15 זה החצי של 30 ו30 זה החצי של 60 ו60 זה החצי של 120. ו120 זה ממש מבוגר.

ולמקרה שאתם לא יודעים 16 זה יותר מ15. אפילו אני , עם ה84 שלי במבחן האחרון במתמטיקה, יודעת את זה.

קשה לי עם המצבי רוח. קצת אנוכי מצידי להגיד את זה ככה, לא?

בתכלס למצבי הרוח שלי יותר קשה בחיים. הם רצים מקצה לקצה בלי הפסקה. מגיעים לקצה אחד והופ- נשלחים לקצה השני.

קשה לי.

זאת בטח רק השעה. רוב שעות היום אני מאושרת. הלילה עושה אותי עצובה.

אני ילדה של בוקר. מחר אקום בשבע וחצי ואלך לטייל.

טוב... אולי בשמונה וחצי.

 ואז לשון. ולקרוא.

מאה שנים של בדידות, מומלץ לכולם. 

ואז חברות, ועוד לשון. ועוד לקרוא. ועוד חברות. ועוד לשון. ואולי ספורט, ולישון. 

ואז בראשון אני חוזרת לפנימייה. 

יאיי.