כמה אפשר לכתוב על תופעת הקלאבינג התל-אביבית ? אני חושב שלא רק שניתן לכתוב על כך רבות, אלה שכל אחד רואה את הסצנה האיזוטרית הזו מנקודת מבט אישית, ובכל אופן החלטתי להקדיש לה כמה מילים היות והפכה להיות מבחינתי חלק מהחיים החדשים והלא שגרתיים בגיל 35.
עד שלא מצאתי את הכתובת הנכונה, הייתי מחפש מקומות טובים לצאת ולבלות ללא הצלחה, היתה הרגשה של מצוקה וחוסר אופציות לבני השלושים פלוס המחפשים קצת מפלט מהשגרה המשעממת היום יומית, למצוא מקום לשמוע מוזיקה טובה, לרקוד, לשתות אלכוהול טוב ולנקות את הראש.
האמת שאת פתיחת הדלת לסצנה הזו אני חייב לחבר ותיק שכמו שאומרים הגיע במקום הנכון ובזמן הנכון, נתן לי לטעום מהמנה הראשונה ומשם התיאבון לשאר התפריט רק הלך וגדל. אז בהתחלה אתה קצת בהלם מהעוצמה של המסיבות האלו, כמות האנשים, כמות האלכוהול, האוירה המחשמלת. לוקח לך יציאה או שניים רק להכיר את התופעה הזו שלא מוכרת לרוב האנשים הרגילים בארץ ואני מדבר על משהו מאוד לא מוכר לאלו מאיתנו שחיים חיי משפחה סטנדרטיים, עובדים תשע עד שש במקום עבודה מסודר , הולכים לישון כל יום באותה שעה לערך וקמים בשש וחצי בבוקר לעבודה כרגיל (כמה משעמם !!!) אז בואו אגלה לכם סוד קטן, העובדות הן כאלו, בכל יום נתון בשבוע, וזה לא משנה אם זה יום רגיל או סופ"ש, יש מסיבה איפשהוא באזור תל אביב, ולא רק מסיבה אחת, שלל מסיבות משלל סוגים, היפ-הופ ומיין סטרים, טראנס ואלקטרו, מקום פתוח או מקום סגור במרתף אפל ומעושן או בגג של בניין משרדים, רק תבחר לאן ללכת. כולן טובות, כולן מוצלחות, בכולן יש אלכוהול טוב, בכולן מוזיקה מחרישת אוזניים, אולי לא תמיד לטעמך אבל בטוח שבכולן יהיו שלל בחורות צעירות חטובות ויפות שיוציאו לך את העיניים בלי בושה ובכוונת תחילה וזה ברוב המקרים אלא אם נפלת על מסיבה של בני 40 פלוס שנושקים יותר נכון לגיל החמישי במסווה של מסיבה לגילאי 30 פלוס וכאן המקום להסביר שלא כל מה שרשום בהודעות ברשת הינו אמיתי ויותר מנחוץ ורצוי להצליב מידע במיוחד עם כאלו שכבר היו במקום, אחרת סתם בזבזת ערב שלם פלוס זרקת כסף ובסופו של דבר לא נהנת, ויותר מזה צמצמת לאפס את הסיכוי להכיר מישהי בגילך, אלא אם מראש את חובב מבוגרות וזה כבר עניין אחר.
זה לא יהיה מקרי אם ביציאה הראשונה שלך לאחד המקומות הנ"ל, ייצא לך להרגיש כמו חוצן שנחת לו הרגע בכוכב אחר, הצפיפות המוגזמת, המוזיקה מחרישת האוזניים, כמות מפלי השיער המוחלק/צבוע, עומק המחשופים מחד וקוצר החצאית מאידך רק מביאים אותך להכרה שיש כאן תופעה שמשום מה בכל שנותייך הבוגרות לא היית מודע להן. אז נכון שכבר כחמש עשרה שנה אתה מחוץ למעגל הזה של חובבי הבילויים הליליים, ועדיין תמיד היתה לך תחושה שאתה מעודכן, לפחות ברמת האינפו. אז בנאדם - תתעורר ומהר ! אתה כנראה לא בעניינים ! תשאל גבר נשוי בן 35 מתי יצא למועדון בפעם האחרונה, בוא נתערב שא' - הוא בכלל לא זוכר מה זה מועדון, ב' - שלא לדבר על לנסות לשחזר את היציאה האחרונה, אי שם בשנות העשרים המוקדמות של חייו.
ביום שנרשמת ברשת החברתית ליחצן המתאים, אתה לא מפסיק לקבל שלל הודעות ואירועים ותמונות ומכל הבא ליד, כאילו היה זה מינימום אירוע יום העצמאות שמארגנת מפלגת קדימה לקהל בוחריה. כשאתה רשום כבר לכמה במקביל, כמות המידע הזורמת אליך גוברת ועולה באופן אקספוננציאלי.
מרוב שלל האופציות הבחירה נעשית קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרית, לא משנה שבסופו של דבר אתה הולך לאן שהחבר'ה הולכים וסגרת מבחינתך את עניין הבחירה . אפשר לסכם ולומר ששלל המקומות בהחלט מגוון וכל אחד יכול למצוא את מה שמתאים לו מבחינת הסאונד, המראה, הריח, הטעם והתחושה.
יש לי משהו קצר לומר על כל נושא היחצנות בלי לפגוע באופן אישי באף אחד מאלו שאני מכיר בתחום, בשלב מסויים אחרי שנרשמת לכל מיני מועדונים, פאבים, דאנס-בריםף לאונג' בר, אנדרגראונד, לופט (סמן את המועדף) אתה מגלה שאחת המטרות של אותו יחצן או יחצנית טיפוסי היא להציף את תיבת הדואר שלך בשלל הודעות, הזמנות, תזכורות, תמונות, והגיגים הקשורים למסיבה ו/או לאירוע שהתקיים, או שמתקיים ממש ברגעים אלו, או שיתקיים בעוד יום/יומיים/שלושה ואפילו שבוע מהיום (שוב סמן את המתאים)... לא כל כך ברורה כוונתם של אותם בעלי תפקיד חסרי מנוחה ומעוף, האם זה פשוט למלא לך את הדף בפייסבוק (שלעיתים אני מרגיש שכל מטרתה של הרשת החברתית היא לקדם את עניינם של בעלי המועדונים למיניהם) או תיבת הדואר בשלל הודעות או מה ? אז ברור לי שאף אחד לא רוצה להגיע למסיבה ולמצוא את עצמו לבד, אבל ראבאק !!! תנו קצת אויר, האם הכרחי לתזכר שלוש וארבע פעמים ביום במקרה המינימלי, כפול עשרה או יותר יחצ"נים נלהבים לגבי מסיבה כזו או אחרת ? יכול להיות שהם באמת חושבים שקהל המבלים סובל ממחלת אלצהיימר מתקדמת ???
אז כבר הגעת למקום האירוע, הגעת כרגיל שעה וחצי אחרי השעה שהאירוע התחיל ובחוץ יש כבר עשרות בליינים הצובאים על גדרות המועדון ווכל מטרתם בחיים היא להיכנס למקום. אז שיהיה ברור לכולם, פעם אחת החלטתי להגיע בזמן שפורסם, ומה אתם חושבים שקרה ? נכנסתי ללא בעיה, ללא רשימות וללא שאלות כמובן, אבל מצאתי את עצמי לבד...קצת בעיה כשאתה מגיע במטרה לבלות במקום הומה קהל.
נחזור לסיטואציה - עכשיו כבר מאוחר בלילה, ובחוץ המון של קהל מנסה את מזלו אל מול הסלקטורית הפלסטית התורנית בעלת פני הקרח המחזיקה בידה רשימות (בסוף יסתבר שזו סתם רשימת מכולת... ) של אנשים שלכאורה נרשמו ע"י היחצן, מחליטה מי נכנס ומתי. לאחר אי אילו חוויות של דחיה או עיכוב בשערי המועדונים השונים הגעתי למסקנה שמטרתו העיקרית של התור המלאכותי בכניסה הוא ליצור מראית עין של מקום מבוקש כשבתוך המועדון המקום יכול להיות כמעט ריק לגמרי. העניין הוא שכשאתה כבר בפנים, העובדה הנ"ל כבר לא מעניינת אף אחד ובטח לא אותך שהגעת לנקות קצת את הראש, להעביר ערב בכיף לצאת משם עם מספר טלפון של בחורה או אפילו יותר מכך...
אתה בפנים, יש כזו תחושה של wow ! המון מבלים ובעיקר מבלות, מוזיקה מחרישת אוזניים, אורות מרצדים, כולם בתחושת היי כזו מעולה, האווירה מחשמלת והערב רק התחיל. אתה עושה סיבוב קצר לראות מי כבר נמצא במקום, מישהו מוכר אולי, מתמקם לך באקראי באזור מסויים עם נוף טוב, מזמין לעצמך שתיה חריפה בכוס נמוכה עם קרח ומתמזג עם הסביבה, נותן למוזיקה לחלחל אל תוך הגוף, למשקה לסחרר את הראש ולזרום עם כולם באווירה המיוחדת של המקום. מהרגע הזה הדקות נדמות כמו נצח, הדי.ג'י הוא המלך ואתה שם כולך בחוויה, נהנה מכל רגע, רוקד כאילו אין מחר, לא חושב בכל על מה יהיה ושותה את המציאות בשלוקים ארוכים וגדולים. שיהיה ברור לקורא/ת שורות אלו, לכל אחד ואחת יש את המקום שהוא מתחבר אליו יותר מאחרים, שילוב של המקום עצמו, סוג המוזיקה, סוג הקהל, ועוד המון פרמטרים שיכולים להפוך סתם בילוי למשהו בלתי נשכח (לפחות לאותו ערב...).
בשלב הזה בד"כ הערב מתחלק לשני סוגים, הראשון הוא מסוג הערבים המהנים והרגילים שבהם באת למקום עבור 100% הנאה, הצטרפת לחברים ובאת במטרה אחת – לנקות את הראש ולהנות נטו. כאן אתה יכול להיות בטוח שתצא מהמקום כמו שהגעת, בלי הפתעות ובלי יותר מידי חדש.
הסוג השני הוא קצת שונה וטומן בחובו אופציה למשהו אחר, בואו נגיד שמראש אתה בראש של להכיר מישהי, הרי ברור שלא מעט בחורות מגיעות למקום בשביל לראות ויותר מכך להראות. אלו נוהגות להגיע למקום בלבוש מינימלי, דופקות הופעה של מסיבת סיום, החלקה וצבע בשיער, איפור מוגזם, תכשיטים והיד עוד נטויה, כאילו היו מוזמנות לטקס קבלת האוסקר הישראלי מינימום. אז כל העניין שלפעמים אתה באמת מגלה שהן שמה, מרשימות, נוצצות ומבריקות, בדיוק כמו בובות מהממות, אבל בדיוק כאן הקאטצ', הן לא נמצאות כדי שאתה או כל אחד אחר יכיר אותן, ישיג טלפון או בכלל משהו... הן כאן בשביל הכל רק כדי לא להכיר בחורים, וזה האבסורד הכי גדול, דווקא אותן פצצות מסנוורות הן בכלל לא אופציה להיכרות, כאילו היו לראותן בלבד. אז מראש חבל לך על ההשקעה ועל האנרגיה בנסיונות להתחיל עם אחת כזו, הצעתי היא מראש תכוון לטיפוס הממוצעת, זו שהולכת עם חברה לא מי יודע מה כי ממש לא איכפת לה עם מי היא יוצאת, שתוכל לומר לעצמך שהיא לא בדיוק שיא הגשמת חלומותייך, שתהיה בטוח שכשתפנה אליה היא לא תנפנף אותך כהרף עין ואף אולי תענה בנימוס כשתזמין אותה לשתיה. וכאן מתנפצות כל התאוריות של היכרויות מוצלחות במקומות בילוי, דווקא במקום שנראה הכי מתאים להכיר, הסיכוי שלך הוא הכי נמוך, רוב הבחורות יוצאות למועדון כדי לבלות ולא כדי להכיר בחורים, מפתיע מאוד אבל זו בערך המציאות. ועל כל תופעת הדייטינג וההיכרויות במסיבות אפשר לכתוב פוסט בפני עצמו, אז נשאיר את זה ליום אחר.
לסיכום אפשר לומר שכל סיפור הקלאבינג הוא דיי הרבה אויר חם בבלון, המון מאמץ ואנרגיה בשביל מעט תוצאות ובכלל, אני ממליץ לפני היציאה להרביץ שוט או שניים בשביל לסדר את הראש (כמובן לשים לב לכחולים שבדרך, זה לא נעים לנשוף ולאבד את הרשיון), להגיע בראש טוב, לקחת הכל באיזי, להיות קול, פתוח לכל דבר שיתפתח ולא לחשוב יותר מידי. כי מרוב תכנונים, בסוף לא יוצא דבר ואתה נשאר קרח מכאן ומכאן (ויסלחו לי הקרחים שבינינו..).
ועוד דבר קטן, אחרי כמה שבועות של סדרת יציאות למקומות שונים, מהר מאוד אתה מגלה שבניגוד למשפט המפורסם: כל המרבה הרי זה משובח, אזי ההפך הוא הנכון, לצאת כל השבוע כל יום בהחלט מתיש, מוציא את החשק להמשך, וגם בעייתי מבחינת הכיס (במידה ואתה נוהג לשתות, איך שלא....). אז צריך לצאת ולבלות זה ברור, אבל לא יותר מידי כדי שישאר חשק לעוד...ובכלל, לכל אחד או אחת לפי טעמו, רצונו, חשקו ותחושתו.
ובמשפט אחד קצר: תעשו חיים כל עוד אפשר, תהנו מכל רגע פנוי, ונסו להסתכל על הכל בעין חיובית כי החיים קצרים מידי בשביל לתת להם לעבור ככה סתם. ניפגש באירוע הבא 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: