שלוש שנים לאמצע החיים

משתף אתכם בפוסט שנכתב לפני כשש שנים, בתקופה של חיים אחרים בעידן שלפני הרשתות החברתיות, ועדיין כמה מפתיע רלוונטי לחיים של היום...

החיים כמטאפורה של מעבר בין רבדים,
רבדים של התנהגות,
מעבר בין סביבות, תחושות,
חיים נחבאים, חיים אחרים,

מעגל חברים, בלתי נראים,
בעלי תחושות, בעלי מחשבות,
בלתי מושגים, בעולמם הסגור,
מידי פעם פותחים צוהר,
ושולחים יד מהססת לשלום,

מביטים דרך מסך הסבון,
ובעצם רואים את עצמם,
רואים את חלומם, בדמות אחרים,
מתמכרים לאשליה,
מתמכרים לעולם המדומה שנוצר בראשם,
לא יכולים לתת לחלום לפרוץ למציאות,
לקרום עור וגידים,

ובתוך תוכם יודעים,
שהמפתח לא שם,
לא בבועה, ולא בחלום
המפתח טמון במקום הכי קשה להשגה,
ומצד שני הכי ברור מאליו,

טמון הוא בראשם, בתוך תוכם,
ממאנים להקשיב,
מעדיפים להאמין באשליה,
באחוז המדומה שנמצא ולא מרפה,
עוד שדון לילה אפל,
מחפש פרצה מתפתל...
(שוטי הנבואה)

ויש מעט, קומץ בודדות,
אשר בהשקעה רבה,
מצאתי חיבה, אמת ותשוקה,
ואומץ מיוחד, לצאת מהבועה,
להיות בת-אדם, לשתף ולהקשיב,
להבין מבפנים, מה אדם מרגיש,
בכל המהומה, בכל הסערה הזו,
שנקראת חיים,
חיים בשנות השלושים.