שלוש שנים לאמצע החיים

כשאני יושב לי בבית במהלך השבת וקורא את הטורים בעיתונים, את הטורים של סבר פלוצקר מראיין את דר' יעקב שיינין ורענן שקד משתף מחוויותיו האישיות, אין מנוס מלהגיע למסקנה שהמצב שלנו הפך להיות כל כך לא ברור שאנחנו מרשים לעצמנו להתבדח על כך בפני כולם.
אני מאוד מחבב את רענן שקד ובטוח שהוא נוטה להגזמה בהרבה מכתביו, אך מה שבטוח תחושותיו משותפות לאלפי אנשים ממעמד הביניים, אותם זוגות ויחידים בני שלושים פלוס שעובדים, מגדלים ילדים, משלמים מיסים ונאבקים מידי יום ביומו בקיום הבסיסי. אנו דור שנות השבעים והשמונים שגדלנו והתחנכנו בבית שבו רוב האוכלוסיה היתה ממעמד הביניים הגאה וההומוגני, חוץ מחרדים, ערבים ומעט מאוד עשירים או עניים היינו חלק מנחלת הכלל, שבט גדול אחד שצמח כאן בנים ובנות להורים עובדים, משלמים מיסים ומשרתים במילואים, מאותו בית שהורינו העניקו לנו הכל בלי לחשוש לעתידם שלהם, השכלה גבוה, בריאות, תרבות והעשרה, פי עשרות מונים משסבינו יכלו להעניק להם, יותר מהכל העניקו לנו הורינו תקוה לחיים טובים יותר ועשירים יותר לא בכסף ולא בחומריות, אלא בתוכן, בפוטנציאל לצמוח, להתפתח, להינות מפלאי העולם, לתרום לחברה ולהיות אזרחים הוגנים . תקוה לפיתוח עצמי, קריירה, יזמות וחיים מאושרים עם אשה שני ילדים וכלב שצריך להוריד שלוש פעמים ביום.
אולם השנים האחרונות מחווירות לעומת קודמותן וגונזות את החלום שהיה לכולנומגיל צעיר, יש תחושה שאיבדנו את המוסר הבסיסי שמבדיל אותנו כיהודים משאר עמי העולם, היהודי הנודד הידוע בפיקחותו ובחוכמתו שתמיד היתה סיבה לגויים לשנוא אותנו משתמש באותם תכונות כעת כדי לעשות לביתו בלי טיפת מוסר או נקיפות מצפון. כל בעל עסק, כל נותן שירות, כל משרד ממשלתי קובע לו למטרה לשדוד את כיסו של האזרח הפשוט בדרך היעילה והמהירה ביותר, אף אחד לא מוכן להיות 'פראייר' של המערכת ומגלגל את הכדור הלאה ממנו, כמו בעולם התמחיר הבסיסי, עליות המחיר תמיד מגולגלות על הצרכן הסופי, השכיר הממוצע, זה שמרויח בקושי את המשכורת הממוצעת ומשלם ממנה את כל הוצאותיו השוטפות לאחר ששילם מיסים למדינה עוד לפני שקיבל את השכר, ניכוי מס במקור היא השיטה הכי יעליה של משרד האוצר לגבות מס הכנסה משכירים. כואב לי לראות את בעל חנות מוצרי הניקוי השכונתית יום לאחר ביקורת מס הכנסה, מדקדק בכל רישום בקופה מחשש לשלם כופר שימיט עליו אסון כלכלי כשרווחים כלואים ש למליארדים יושבים בחשבונות של חברות זרות הנמנעות מלשלם מיסים תוך כדי שימוש במילים מכובסות כמו 'תכנון מס' שלמעשה הינה סוג של פרצת מס והתחמקות מתשלום מס חייב. כשעסקים גדולים וחברות בורסאיות מצליחות להתחמק מתשלומים של מליונים, ברור שלממשלה אין מנוס ולהעיק עוד יותר על מעמד הביניים השכיר והעצמאי הקטן זה שאין לו יכולת להתייעץ עם רואי חשבון ממולחים יודעי תקנות מיסים ומומחים בשיטות כאלו ואחרות להמנעות מתשלומי מיסים, זו הדרך הקלה ביותר עבורם לכסות את החורים בתקציב שגם הם נגרמו על ידי אותם ידיים מרושלות ששפכו כסף על תקציבים לא נכונים ותקצוב סקטורים דמוגרפים בעלי כח השפעה בממשלה, ולא, אני לא צריך לנקוב בשמות, כולם יודעים למי הכוונה.
המחאה החברתית שהוצתה כאן בקיץ לפני שנה וחצי לא השיגה את יעדיה חוץ מחיזוק מפלגות השמאל בראשות מפלגת העבודה, בשוק קפיטליסטי כמו שיש בישראל, מחאה חברתית לא יכולה להוביל שינוי מהסיבה הפשוטה שגם מתוך 250,000 מפגינים שהיו בכיכר המדינה, רוב הסיכויים שרבים מאותם מפגינים עדיין יצביעו לאותם מפלגות שהנהיגו את הממשלה עד היום ולא ישנו את דעתם בקלפי מכל מיני סיבות, משפחתיות, אישיות ובטחוניות.

שינוי ברמת המחירים בישראל יתבצע רק כאשר אנו דור ההורים הבוגרים, דור הביניים בטווח הגילאים 25-45 שמהווה הסקטור הצרכני הגדול הביותר במדינה, יחליט שהוא מפסיק לבזבז את כספו ללא גבול ויתחיל לחשוב על המחר, ידוע כבר שחסכון של מליון ש"ח לשנות הפנסיה לא מספיק לכלכל גימלאי יחיד עקב עליה בתוחלת החיים והגידול ביוקר המחיה. אז לפני שנפשוט את הרגל כמעמד כולו, הגיע הזמן להכנס לתוכנית הבראה כלכלית כל אחד בביתו שלו. שינויי בשוק המחירים לא יבוא באמצעות פיקוח מחירים (ראו לדוגמא את שוק החלב שנמצא בפיקוח), אלה באמצעות שוק צרכני מחושב שיחשוב שלוש פעמיים לפני שליפת כרטיס האשראי בקופה. ולא, זה לא בושה להוציא מצרכים מהעגלה לפני הקופה, אם אתם מרגישים שקניתם יותר מידי זה רק בגלל אותם רשתות שדואגות שנמלא את העגלה (שגדלה בעצמה עם השנים) כמה שיותר.

"האושר אינו תלוי בנסיבות חיינו, אלא בנו. אין רואים אותו כמו קשת בענן, אין חשים בו כמו בחום המדורה. האושר הוא מה שאנחנו". (מרקוס אורליוס) 

רגיעה ובטחון נפשי לא יבוא באמצעות העמסת ביתינו במוצרי חשמל, מזון או נסיעה לחופשה בכל חג אפשרי, שלמות ואושר מקורם קודם כל בתחושה פנימית, לחלקנו, אושר יבוא מכינוס משפחתי בערב שבת ועריכת קידוש, לאחרים הישגים אישיים בלימודים ולרובנו אהבה לבני/ות זוגנו וילדיינו.
אז לפני שאתם בוחרים, שבו כמה דקות לבד, בלי להקשיב לאחרים ובלי לתת לתעמולת הבחירות לסנוור ולהסיח את דעתכם, חישבו מה הייתם רוצים שיהיה כאן מחר ובמי אתם מאמינים שיעשה את זה עבורכם, אל תבחרו מתוך 'אין ברירה', ביחרו מתוך החלטה למשהו טוב יותר עבורכם.