שלוש שנים לאמצע החיים

זה היה בשיא החורף בקור של סוף דצמבר כשכתבתי את הפוסט ההוא האחרון,זה שלפני הנוכחי, זה שאחריו לא כתבתי מעל שבעה חודשים תמימים, זה שנכתב מתוך יאוש עמוק וחוסר תקווה למשהו טוב ומתוק שיגיע מתישהוא, כי ככה זה אחרי ארבע שנים של לבד כבר התחלתי לאבד תקווה שמישהי אכן תגיע ותיכנס לחיי וכמו באגדות תגאל אותי מיסורי הבדידות שלא נראו על פני אך ייסרו את ליבי מבפנים יום יום לפני השינה כששכבתי לבד במיטה הגדולה, גורמים לנדודי שינה שנקטעו בעזרתם של כוס וחצי ויסקי זול או עראק מהול במעט מים, אחרי שבאותו ערב הלכה מכאן עוד אשה תועה כמוני אוספת את פירורי אהבתי אליה שהתנקזו במשגל ארוך, משמים ולא ממש מאתגר העיקר לפרוק את היצר שהצטבר ולעבור הלאה. הלאה אל הדייט הבא, הנסיון הנוסף, בידיעה ברורה שגם הוא יסתיים מהר כמו שהתחיל.

עד ש...

עד שפגשתי אותה, מלאת חיים וחיות, עיניים גדולות ורעבות שהזכירו לי במבט מהיר בשביל מה אני כאן, הידיים שליטפו את גופי, השפתיים הרעבות שהתאוו לנשיקתי והראש שלה, הראש הזה המלא מחשבות חכמות והצחוק שמילא את נפשי הבודדה והרעבה לנפש שמחה, רעבה למגע, לחום ולמישהי שתעריץ אותי שוב כמו שרק אני אוהב.

אליה וקוץ בה, הסממנים החיוביים הפכו עד מהרה כיוון וגם כאן הנסיון היה קצר ואפילו קצר מכפי שצפיתי, יום אחרי המפגש השני קיבלתי טלפון מפתיע באמצע יום עבודה ושמעתי יותר מידי ממה שלא אהבתי ובטח לא ציפיתי אחרי מפגש כל כך חם ולוהט שהתרחש בליל אמש. בחמת זעם התנערתי בתגובה ושילחתי את המתקשרת לדרכה באיחולי הצלחה.

מסתבר בדיעבד שזו היתה הסיבה העיקרית להמשך לבוא.

וכמו בסיפורים כך גם בחיים, שיחת טלפון נוספת אחרי שבוע וגילוי נאות קצר ומשם הדרך למפגש מחודש היתה רק עניין של זמן, את השאר אי אפשר לתאר במילים כי מה שניצת שם במפגש השלישי זו התחלה של אהבת אמת הרבה מעבר למה שציפיתי או חלמתי או ייחלתי לעצמי באותם לילות אבודים.

סוף טוב הכל טוב? אז ככה, וזה עכשיו בעיקר בשבילכם.

אם הייתי רוצה לתאר את המהות של השינוי, כי לשם זה החלטתי לכתוב את הפוסט האופטימי הנ"ל, אפשר לומר שביסודו מדובר בהשלמה, השלמה היא מילה קצרה אך בעלת משמעות אדירה. ההשלמה בעיקר עם עצמנו מביאה אותנו להכיל את האחר/ת כמו שהוא/היא, באותו אופן שאנו מצפים שיקבל/תקבל אותנו כמו שאנחנו, שלמים ושלמות, כי רק מתוך השלמה וקבלה נוכל להתקדם ולהעשיר את חיינו יחד עם השני/ה.

ההשלמה באה לאפשר לנו המחפשים בת או בן זוג להיות במקום הנכון לקבל את האחר/ת גם אם הוא או היא לא מתאימים לפנטזיה או לדמיונות המקובעים שלנו שבמציאות האבסולוטית מונעים מאיתנו להכיר בני זוג פוטנציאלים. כי בסופו של יום התחושה שקושרת אותנו עם מישהי או מישהו היא זו שגורמת לנו להרגיש אוהבים ונאהבים, ולא מדובר כאן מי סקסי יותר או פחות, כי ידוע כבר שסקס מתחיל במוחנו ונגמר בין רגלינו, לא מדובר בכסף או במעמד. מה שקובע כאן ממש זו התחושה הזו שעוברת בי כאשר היא נמצאת לידי, החשמל הזה שעובר ביניכם כשאתה נוגע בה. והגעגוע הזה כשאתם לא ביחד. 

את התחושות האלו של הביחד, של האהבה סו קולד לא מייצרים ברגע, ולא בדייט אחד או שניים, ונכון יהיה לנסות את שניכם עוד כמה מפגשים או אפילו רק עוד אחד כדי להכיר את הניואנסים הקטנים של כל אחד ממכם, בלי המסיכות והתחפושות, ככה נקיים כמו שאתם.

הפתגם המוכר "תפסת מרובה לא תפסת" תופס ממש כאן, עדיף לצאת להכיר פחות ולהכיר לעומק מאשר לצאת יותר ולדלג מאחד/ת לשני/ה בכל יומיים.

לסיכום המסר שלי הוא כזה:

תנו לעצמכם ולאחר/ת צ'אנס נוסף, כי זה אולי הסיכוי היחיד שלכם להיות שוב שלמים, ביחד.

בהצלחה!

חודש דצמבר, מגיעים הימים הארוכים שבהם החושך יורד מהר והשגרה היומיומית משתלטת על כל שעת אור פנויה, ובחוץ מתקרר ומטפטף יותר ממקודם. השגרה שלך נעה סביב מספר מצומצם של פעילויות חיים חזרתיות משהו, עבודה, לימודים, ילדים, דייטים עם נשים שכמובך מחפשות משהו, וגם כן...חברים שבעצמם בשגרת חיים משעממת.

החמימות של הקיץ נעלמת, יחד עם תחושת החופש לעשות מה שבא לך, לצאת, לחזור מאוחר, להכיר פה ושם, ללכת לים, לרבוץ בשמש, שבת בלי ילדים, מסיבות, קרחנה.

הכל הסתיים, ועונת הורדת הסרטים באינטרנט החלה, משחקים של היורו-ליג, נרות חנוכה לבד וביחד, חגים של משפחה, מבאסים כאלו שמזכירים לך כמה אתה לבד, עוד מעט פורים, בכלל חג דכאון של אמצע החורף, את מקווה שלפחות יהיה מזג אויר טוב ותוכל ללכת למסיבת רחוב טובה בשלמה המלך. שתשכיח ממך את המצב.

המועקה של הלבד משתלטת, ודוחקת כל חלקת אור קטנה, אפילו חג החנוכה נראה כמו תסריט הוליוודי שהומצא מראש כדי למלא עוד חודש עברי בחג יהודי כלשהוא בלוח השנה. היהודים האלו שראו את שכניהם הנוצרים חוגגים את את הולדת ישו ונזכרו במרד חשמונאי עתיק שהתחולל כמה שנים לפני הספירה והחליטו שהם חוגגים ראשונים, לתת קונטרה לנוצרים ולהזכיר להם מאיפה באו לעולם. הפולניות היהודית נולדה כבר בשלהי האלף הראשון.

בשיחות עם חבריי וחברותיי הגרושים והגרשוות, התחושות שעולות כולן דומות ומזכירות מחזה טראגי קלאסי, האם לשם כך יצאנו מברית הנישואין הקודמת? כמה שהיה לנו שם רע, האם לא רע לנו יותר היום? או שהמועקה שהיתה מנת חלקנו בעבר הודחקה כל כך שאיננו זוכרים את הסבל והיגון שרבץ על לבבנו בעת ההיא, זה שהוביל את כולנו או לחלקנו גרם להגיע עד הלום?

ולמה התחושה הזו משתנה בשינוי עונות השנה, מדוע כשקר שם בחוץ אנו פתאום יותר מרגישים לבד, מפנטזים על דמות שתחלוק איתנו את הזמן הפרטי, שתהיה שם לחבק, לחמם ולהקשיב, רק שלא נישאר לבד, עם הבדידות הזו, שרובצת כמו כתם כהה על קיר לבן, כמו סימן חבוי על פנינו, שהולך איתנו לכל מקום ומשתקף במראת חדר האמבטיה כשאנו מביטים על עצמנו בלילה לפני השינה, כשאת מתאפרת מול עצמך בבוקר, מנסה לבנות את המסיכה היומית שתגן עלייך מפני כל אלו ששם בחוץ, שלא יראו מה שמתחולל בך בפנים, את הנפש שזועקת מתוך הריקנות, מרגישה את הקירות שסוגרים עליה כל יום עוד קצת, שואבות את כל החלל, שרוצה בסך הכל מישהו שלחלוק איתו את מה שעבר עלייך באותו היום המשמים והחזרתי הזה, מישהו שיחמם לך את הלב בכמה מילים פשוטות, שיגיד לך כמה שאת מדהימה ונעימה, ושהוא שמח שהוא איתך ושיהיה לכם גוד טיים ביחד, שתחזרו ביחד אחרי מסיבה בעיר ששתית קצת יותר מידי והוא ידאג לך כמו זה שתמיד רצית, תלכו לישון ביחד אחרי סקס מעולה, ואשכרה תישנו יחד כפיות, לפחות עד שתירדמי ובבוקר תשתו יחד קפה שהוא יכין לכם, וכל אחד ילך לעבודה, ואת תרגישי הכי בעולם, בעיקר כי, את לא לבד.
והוא מצידו ינהג ברכב בדרך למשרד ויחייך לעצמו שבסך הכל טוב לו כבר אחרי כמה שנים שחיפש את מה שרצה ליבו, אפילו יותר מסתם טוב, סוג של אושר זמני מתגנב לו אל תוך הלב והוא אפילו יכול קצת להאמין שהפעם זה ימשך קצת יותר מחודש או חודשיים, ושהם יגיעו יחד אל חודשי הקיץ, וילכו יחד לים, יעשו יחד פיקניק עם הילדים בחוץ ויפרגנו לעצמם יחד באיזו חופשה מפנקת בקפריסין או ברודוס, כמו כל זוג בורגני ממוצע, העיקר שהמילה ביחד תופיע שם ותשנה את כל הקונספט המונו לסטריאו.

מה שהיה בנאלי ושגרתי עם הנשואה הפך להיות סוג של פנטזיה מודחקת עם החדשה.

זה החורף.

אלו המחשבות.

דמיונות שחוזרים.

עד שיגיע הקיץ בטוח נשרוד, רק עוד כמה חודשים.

שבוע טוב

"דייט",

גם את המושג הזה העתקנו בקנאיות יתר מהדוד סאם באמריקה, מה רע בסתם "יציאה" (לנשים יש קונוטציה שלילית), או "פגישה עיוורת" (רחמנא ליצלן). בדרך לזוגיות הנכספת עוברים כמה מדורי גיהנום בתקוה להגיע אל מושא הערצה - הזוגיות.

אחרי שנים של רווקות מהנה שבאה כמו כל דבר בזמנה המתאים אחרי שנות נישואים ארוכות, הגיע הזמן לחזור שוב למשחק ובכוחות מחודשים להכנס שוב למגרש ולשחק את המשחק הישן והלא נשכח של להיות בן-זוג של מישהי, בתקווה שבחרת מספיק טוב ותאריך חיים לצידך, ובנוגע להארכת החיים זו כבר סוגיה כשלעצמה, אז בואו נתמקד קודם בקטע של הביחד.

רחבי הרשת מציעים שלל פתרונות טכנו-חברתיים להיכרות מבני/בנות המין השני, מאתרי היכרויות פופולרים כגון ג'יידייט, אלפא, לאבמי ופאק-מי (סתם המצאה שלי), ועד אפליקציות היכרויות בעלות שם לא ברור כמו טינדר, לאבמי (של אותו אתר מהפרסומות) וכמובן הרשת החברתית המוכרת פייסבוק.

ברובם אתרי ההיכרויות מתחלקים לשלושה שימושים עיקריים:

1. לבדוק את מחיר השוק יעני: לנשים שרוצות לחזק את הבטחון העצמי ולקבל 100 הודעות ביום לתמונת פרופיל בביקיני עם מבט משרובב שפתיים

2. להכיר במטרה להשיג סטוץ/מין/סקס/כל דבר מיני אחר.

3. להכיר במטרה למצוא בן/בת זוג.

במסע הדרכים הלא ברור של מציאת בת זוג (מנקודת מבט גברית), היה עדיף לעבור את השלבים אחד ושתיים, אך היות ועסקינן בבנות ישראל, אל לנו להקל במשימה הנ"ל.

שלל אתרי האינטרנט מלאים בהצהרות נשיות הכוללות את צמדי המילים "לקשר רציני בלבד", "סיימתי עם שלב המשחקים", "רוצה חתונה ומיד", "חמה זרע!"... השניים האחרונים קצת קיצוניים/דמיוניים אך מבטאים בשפה גברית למה בדיוק מתכוונות חלק מהבחורות.
אל לנו לזלזל בהצהרות הכתובות שחור על גבי לבן, ישנן נשים רבות המחפשות קשר אמיתי שיוביל לזוגיות (איפה הן לעזאזל?) אך רובן פשוט לא יודעות מה הם מחפשות.

במציאות שבה החברה מקדשת את האדם כאדם, בחברה בה ההנאות האישיות מתעלות הרבה מעל ערכים בסיסיים חשובים, לרבים מאיתנו קיים איזשהוא מודל לא מציאותי של בן/בת הזוג האידיאלי או הנחשק.
מסתבר שבנות ישראל עדיין מצפות להגעתו של האביר על הסוס הלבן (הן כבר לא יודעות שאין כאלו סוסים בארץ הקודש) וגברים מחפשים את האשה המושלמת (אזלה במלאי Since 1912).

וכשכבר יצא לזוג הצעיר (או שכבר לא) לעבור את שלב ההודעות המייגע, שיחות הטלפון המשעממות והגיעו למפגש העיוור (בליינד דייט) המיוחל, זה האחרון בדרך כלל מסתכם במפגש מאולץ של שני זרים שמנסים לעשות רושם ראשוני, מהיר ומיידי הכי טוב אחד על השניה.
בינינו כמה כבר אפשר להכיר במאה ועשרים דקות? לנסות לדחוס אישיות שלמה, רקע משפחתי, קצת גינוני מסעדה/בר, ערכים בסיסיים, הנאות, פנאי ותחביבים ועשתיים ברוטו/נטו של מפגש. נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

אחרי מספר פעמים לא מבוטל של מפגשים כאלו ואחרים, אני יכול לומר דבר אחד - התעייפתי!

 לאנשים בוגרים עובדים, הורים לילדים או לכמה חיות בית, שאת רוב זמנם מבלים במשרד או במקום עבודה ללא אופציה להיכרות, יש משהו מאוד שוחק במירוץ הזה של עסקי ההיכרויות ומוריד את המוטיבציה כל פעם מחדש להכיר, לצאת, ובסיום להוריד אותה שוב בבית בידיעה שלא תהיה פעם נוספת.

אז אני נשאר בבית, יש כאן בירה קרה, נס קפה של ג''יקובס ואפשר אפילו לשבת על הספסל בגינה, חוזר לשפיות ולמציאות היום יומית, זו שלא נגמרת במי ישלם את החשבון (בד"כ אני), האם יתקשר ביום שאחרי, ובכלל - כן/לא.
עד להודעה חדשה כמובן. 

אני פנוי כבר אמרתי? :-)

גבר פוגש אשה,

זה מתחיל ויש שם משהו,

כמו בסיום פרק ראשון בספר חדש,

יש ניחוח יש מבט ראשון,

יש ניצוץ ותחושה של אפשר,

יום רודף יום ועוד שעה עוברת,

וזמן לפגישה מחודשת,

שכאילו עבר עידן מאז,

שהביט בעינייה,

שנשק לשפתייה,

לרגע ההוא שהרגיש את ליבו פועם כמו פעם,

מזמן,

כשאהב...

כשהוא שלח לי את ההודעה לוואטס-אפ כנראה ישנתי צהריים, כשהתעוררתי וקראתי את "היי, מה עושה הערב?" הייתי קצת לא בטוחה למה התכוון המשורר הנעלם, אורי היה גבר שנכנס לחיי לפני מספר חודשים, בדיוק בתקופה קשה שעברתי כשהייתי צריכה משענת להתלות בה, אחרי כמה חודשים של התנזרות מסקס ומגברים, היה זהו הוא שבחרתי בו לשבור את הצום וזו היתה מהשבירות הנעימות שהיו לי. הכרנו בפסטיבל וזו היתה אחת החוויות החזקות שעברתי, ככה כמו שאנחנו בטבע, עם כל הרוחניות שמסביב, האוירה של השאנטי וההתנתקות מכל השגרה המעייפת של היום יום, אך כמו שאומרים חז"ל מה שבא מהר הולך מהר ולאחר כחודש של היכרות, ביקורים ליליים ולא מעט סקס משובח, הבחור הוריד אנברקס והודיע שהיה נחמד אבל הוא לא מעוניין יותר, היה לי קצת קשה, אפילו הרבה יותר מקצת, הוא היה בדיוק מהסוג הזה שאת כולך נימוחה כשהוא מחבק ומקיף אותך בזרועותיו החסונות, היה לו "קול נמוך מים המלח" ואני הייתי מריחה אותו בתוכי ימים אחרי שהיה הולך ונעלם עד לפגישה הבאה שלנו.

ניסיתי לא מעט להחזיר אותו, ויתרתי על כל פיסת אגו נשי שעוד היה לי בנסיון לגרום לו לחזור ולו רק לעוד מנה משובחת של סקס מעולה והוא בשלו, סינן אותי כהלכה וגרם לי להבין בדרך הקשה שזה נגמר, הרשיתי לעצמי להמשיך ולאותת לו מידי פעם ואפילו לגרום לו לנסות לקנא כשסיפרתי לו על הפאק-באדי החדש, זה לא עזר ממש והוא נשאר באדישותו המבאסת.

ממבט של כמה חודשים קדימה היתה זו בדיוק הסיבה שלא הבנתי את פשר ההודעה ששלח, שאליה כמובן עניתי מיד כשראיתי, "אין לי תוכניות לערב, למה?" עניתי, זמן מה אחרי הציע להיפגש ואמר שיגיע יותר מאוחר, יביא איתו שתיה וישמח להיפגש אצלי בבית.

לפני שנכנסתי למקלחת סמסתי לו בשאלה מה ללבוש, הוא ענה "מה שבא לך ..מאמי..", בחרתי בבגד גוף צמוד והתבשמתי קלות, נשארת בשיער רטוב בכוונה, הוא הגיע כעבור שעה, נראה טוב, מריח טוב ואפילו טעים בדיוק כמו אז כשנישקתי אותו על שפתיו.

הערב עבר באוירה נעימה ומצאנו את עצמנו צמודים יחד  על הערסל בגינה, שותים בירות קרות יחד ומדברים על כל מה שבינו לבינה, משוחחים בקלילות על מה שהיה בינינו לפני כמה חודשים, מתלטפים ומתענגים על הרגע הנעים הזה יחד, כשהעלה את נושא הסקס בינינו כבדרך אגב, הרגשתי צורך להיות ישירה ולעדכן אותו ש"סקס הערב לא יהיה", משום מה הרגשתי את הצורך הזה לשים את הדברים על השולחן, אפילו שגם באותו רגע כל נגיעה שלו בי יכלה להחסיר לי פעימה בקלות רבה, לכן כשענה לי שלא ממש תכנן הרגשתי בפנים סוג של אכזבה...

<המשך יבוא>