שלוש שנים לאמצע החיים

יום ראשון, מתחילים את השבוע עם נסיון הפיכה במצרים, ממשלת חיזבאללה בלבנון, הדלפות ויקיליקס שמחלישות את שלטון הרשות, רמטכ"ל שנחשד בקומבינות, מפלגת שמאל מפוררת, שר חוץ שאולי יוגש נגדו כתב אישום, שר פנים שלא מוכן לקחת אחריות מיניסטריאלית על מחדל השריפה בכרמל. כל כך לא משעמם כאן במדינה הקטנה שלנו...וכמו שאומרים

Life couldn't be better !!!

מה שנשאר זה להיות לא שפוי, כי להיות שפוי זו בהחלט משימה לא נורמלית בעולם כאוטי שכזה...שימו מוזיקה טובה, משקפיים ורודות ותנו לכל הרעש הזה לעבור לכם מעל הראש...שבוע טוב לכולם ושמפלס הצרות הגלובלי לפחות ישאר כמו שהוא...גם זו נחמה פעוטה (לטיפשים) בשעה טרופה שכזו...:-)

משתף אתכם בפוסט שנכתב לפני כשש שנים, בתקופה של חיים אחרים בעידן שלפני הרשתות החברתיות, ועדיין כמה מפתיע רלוונטי לחיים של היום...

החיים כמטאפורה של מעבר בין רבדים,
רבדים של התנהגות,
מעבר בין סביבות, תחושות,
חיים נחבאים, חיים אחרים,

מעגל חברים, בלתי נראים,
בעלי תחושות, בעלי מחשבות,
בלתי מושגים, בעולמם הסגור,
מידי פעם פותחים צוהר,
ושולחים יד מהססת לשלום,

מביטים דרך מסך הסבון,
ובעצם רואים את עצמם,
רואים את חלומם, בדמות אחרים,
מתמכרים לאשליה,
מתמכרים לעולם המדומה שנוצר בראשם,
לא יכולים לתת לחלום לפרוץ למציאות,
לקרום עור וגידים,

ובתוך תוכם יודעים,
שהמפתח לא שם,
לא בבועה, ולא בחלום
המפתח טמון במקום הכי קשה להשגה,
ומצד שני הכי ברור מאליו,

טמון הוא בראשם, בתוך תוכם,
ממאנים להקשיב,
מעדיפים להאמין באשליה,
באחוז המדומה שנמצא ולא מרפה,
עוד שדון לילה אפל,
מחפש פרצה מתפתל...
(שוטי הנבואה)

ויש מעט, קומץ בודדות,
אשר בהשקעה רבה,
מצאתי חיבה, אמת ותשוקה,
ואומץ מיוחד, לצאת מהבועה,
להיות בת-אדם, לשתף ולהקשיב,
להבין מבפנים, מה אדם מרגיש,
בכל המהומה, בכל הסערה הזו,
שנקראת חיים,
חיים בשנות השלושים.

לראות אותה עומדת לבד או עם החברות ליד הבר,

מטופחת וקורנת, לבושה באופן מחמיא לגזרתה,

יופי נעים לעין, פנים עדינות ורכות, חיוך אמיתי על פניה,

קווי גופה מעוצבים ונעימים, ברור למתבונן שהיא מודעת ושומרת על גופה,

שיערה מפוזר גולש על כתפיה, או אסוף בחצי רישול כאילו שלא השקיעה יותר מדקה...ככה טבעית...

אפשר לראות את האישיות שלה מתפרצת החוצה, מבקשת דרור,

כולה נשיות במלוא מובן המילה, אוהבת להרגיש, לנשום, לפעום אשה,

לא מתביישת בעצמה וההפך מכך, גאה במה שהיא, במה שהיא מראה לעולם שלה,

משוחררת, בטוחה בעצמה, יש לה נוכחות מרשימה.

לא מחפשת כתובת, באה להנות, לעשות Good Time עם חברות וידידים,

לא חושבת יותר מידי על מחר, חיה את הרגע, טוב לה איפה שהיא.

יודעת שיום אחד תפגוש את הגבר שלה, פשוט יודעת בבטן בפנים.

שיהיה בדיוק זה שיתאים לה, שיהיה דומה לה באופי וגם יסקרן אותה,

ידע לחבק חזק ויאסוף אותה בזרועותיו הגדולות.

יהיה לו ריח משכר שיש רק לו, ועיניים מדברות שאין לאף אחד.

הוא יתן לה בטחון, ויגרום לה להרגיש הכי אשה שבעולם.

עד אז לא מתפשרת על סתם, לא מחפשת שישלימו אותה,

היו לה מספיק הרפתקאות בחיים עם שונים ממנה, התעייפה. לא מרגישה כבר חסרה.

עד אז נהנית מהיחידות, ממלאת את חייה באופטימיות, משקיעה בעצמה, בחברות, במשפחה.

היא אשה כמו שאשה צריכה להיות.

אשה אשה...

"טוב מתוקה, כבר השעה שתיים בלילה, אני חושב שהכי טוב שנגיד לילה טוב אחד לשני ואני אסע לדירה שלי", הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה במשפט אחד, והוספתי מיד "ככה יותר טוב, כל אחד ישן במיטה שלו, את הרי גם ככה מתעוררת יותר מוקדם ממני לעבודה". היא הנידה ראשה בשתיקה, מביטה דרכי כאילו אני לא שם. יצאנו כבר תקופה, ערב בפאב, קפה של שישי בצהריים, הפעם היה זה הביקור הראשון שלי בבית שלה, אחרי בילוי מעולה במועדון שכלל הרבה היצמדויות וידיים שנשלחו למקומות רגישים נסענו לבית שלה, היה סקס טוב בשביל פעם ראשונה, הכל יחסי בחיים, תמיד יש את החששות וההתרגשות, ההשוואה מתבקשת לקודמותיה, בכללי היה אחלה אך מצד שני יש מה להשתפר, שבע בסולם ג'יימס בונד.

חשוב היה לי כבר בהתחלה לקבוע את הכללים, אפשר לישון ביחד, זה יכול להיות נחמד מאוד, לא באופן קבוע, ברור שזה כיף לשנינו, אבל כדי שכל העסק לא יהפוך לרציני מידי בטח בהתחלה, עדיף ככה, כל אחד בטריטוריה שלו. יש את השבתות ביחד כדי להתקרב יותר, וגם זה פעם בשבועיים כשהילדים של כל אחד אצל הצד השני, ככה זה אצל גרושים עם הסדרי ראיה, יש סופ"ש רווקות כל שבועיים, תענוג השמור לאנשים בסטטוס שלנו . העובדה שמהר מאוד היא החליפה את השבתות רק כדי שנוכל להיות ביחד מיד הדליקה לי נורה אדומה מהבהבת עם סירנה של מכבי אש, באותה שיחה שסיפרה לי חגיגית שעשתה זאת, ציננתי את התלהבותה. לא רוצה שתחשוב שזה מה שאני מחפש. כל אחד צריך את הספייס שלו, כבר הייתי בסרט הזה, ותאמינו לי שאני לא כל כך מהר רוצה לחזור לאותה הקרנה.

כבר בפגישה הראשונה היתה לי תחושה שיש כאן משהו אחר, הבחורה זרמה וצחקה, הקנטתי אותה בקטנה וזה עשה לה עוד יותר. אין כמו טריקים קטנים של גבר כדי להרשים בחורה. כשהיא הבינה שהשבתות שלנו עם הילדים לא מתואמות אמרה: "אז מה ? השבתות שלנו הפוכות..." בנימת סימן שאלה בסיום. אמרתי לה: "זהו ? אנחנו כבר מתחתנים ? כולה דייט ראשון", הצחיק אותה, קצת נבוכה, בטח שהצחיק, אחרת מה ? בפאב ראינו סתם הופעה של להקה שניגנה מוזיקה אירית, לסולנית היה קול נמוך שכמו של ימאי בן 70, ניסיתי לבדוק אם היא בכלל גבר שעבר שינוי מין, לא כל כך הצלחתי. בינתיים שילבנו ידיים וליטפתי את כף ידה, משחק עם אצבעותיי בין אצבעותייה, טריק שתמיד עובד עם נשים, תן להן קצת מגע והן כבר חצי נמסות בזרועותייך.

אח"כ לחשתי מקרוב באוזנה שיש לה ריח מדהים ושהיא מקסימה, קצת הגזמתי אני מודה, אבל משהו בפנים אצלי כבר רצה לדעת איך היא מתנשקת, והייתי חייב להכין את השטח, לחמם את האווירה, נשיקה זה סוג של מבחן, עוברת או לא עוברת, אשה שלא יודעת להתנשק כמו שצריך יכולה מבחינתי לעבור הלאה באותו רגע, לא מסוגל לסבול את אלו שנוהגות להטביע אותך בנוזלים, דוחפות את הלשון, מדביקות לך בולים על השפתיים, מבליטות שיניים וכולי...פשוט מוציא את כל החשק. נשיקה הרבה יותר מינית מסקס ואפשר ללמוד המון על מיניות של אשה לפי איך שהיא מנשקת ומתנשקת.

היה לי ברור שאני לא יכול לשבת שם עם הלשון בחוץ, גבר אמיתי צריך להתנהג בהתאם, לתת את הנשיקה ברגע המתאים ובמקום המתאים. בינתיים שיחקתי לה עם השיער ודגדגתי לה את העורף, היתה לי הרגשה שהיא עוד מעט מתחילה לגרגר כאן בפאב ליד כולם, לפעמים אני תוהה האם כל הנשים היו בגלגול הקודם חתולות רחוב עזובות המשתוקקות לקבל קצת חום ואהבה, חוץ מאלו שאלוהים החליט להעניש אותן ועשה אותן נשים מרירות כמו סמור ביום רע.

כשהחזרתי אותה לבית, עצרתי ברחוב, השארתי את המנוע עובד והורדתי את החגורה כדי לשבת מולה יותר בנוח, היא לא יצאה מיד מהרכב וזה היה האות בשבילי, אמרתי כמה מילים חסרי משמעות, התמקדתי במבט על השפתיים שלה כדי שהיא תשים לב לכך, התקרבתי לאט, אחזתי בעורפה ברכות, מכניס אצבעותיי בשיערה והצמדתי בעדינות את שפתיי לשפתיה בשקט, נותן את הקסם לעשות את שלו. כל מי שהייתי איתה הודתה באוזניי שאין כמו הנשיקות שלי, משהו מיוחד שאין לכל אחד, זה לקח לנו כמה שניות, והיא עברה את הטסט כמו שאומרים - במכה ראשונה.

בפעם הזו שלא כמו בפעמים הקודמות שהיו לי עם סופר-מנשקות שעשו לי את זה, נשארתי קול, לקחתי נשימה עמוקה שקטה ונישקתי שוב, מצמיד את השפתיים קצת יותר חזק, מחדיר את הלשון, נותן לה את כל החוויה, הבחורה נמסה לגמרי וכמעט התעלפה לי בכיסא בלי אויר. הרפתי קלות, נשפתי קלות באוזנה, יורד למטה במורד הצוואר, נשיקות שפתיים קלות, ומשם לכיוון החזה, בלי כוונות להפשיט, נותן לה להרגיש קצת ממני על קצה המזלג ומפסיק בבת אחת. שתישאר עם חשק לעוד...

דקה אחרי, כשקצת נרגענו אחד מהשני, הסתכלתי עליה בעיניים ואמרתי את המשפט: "אני רוצה לומר לך משהו חשוב, לא משנה מה יהיה, אני רוצה שזה יהיה לאט, בלי לרוץ קדימה מהר מידי, אחרת סתם ישרף לנו וחבל לשנינו...", אני חושב שבאותה שניה היא היתה מאוד מופתעת, אך מצד שני גם מאוד התרשמה. מוקסמת מהבילוי והסיום הרומנטי של הערב אך מבינה שמולה גבר שלא מתרגש. טוב שעשיתי זאת כבר מהתחלה, ככה ברור מי שולט במצב ומי קובע את הקצב של הקשר שרק התחיל.