בדרכי על הכביש המהיר, נוהג חזרה ממסיבת חתונה של חבר ותיק שסוף סוף הגיע אל מעמד חופה וקידושין, ובהנחה שלא שתיתי יותר מידי ואני מסוגל לחשוב באופן צלול, אני לא יכול שלא לחשוב על כל העניין מנקודת מבט קצת יותר ריאלית. בתור אחד שהיה שם, טעם את החוויה והחליט לא להישאר אין ספק שהדברים נראים קצת אחרת.
ברשותכם בואו נתחיל עם קצת סטטיסטיקה על קצה המזלג, ( אם אתם מהסוג שלא סובלים מספרים, כדאי שתדלגו על הקטע הנ"ל עד לקו הכוכביות המופיע מטה ולאלו שנשארו עימנו, שמורה תודתי האישית).
לפי נתוני הלמ"ס (תאמינו לי שנכנסתי לאתר שלהם לקחת את הנתונים, אתם יכולים לבדוק אותי אם יש לכם כח...) בשנת 2008 התחתנו בישראל 50,036 זוגות, באותה שנה בדיוק, כמה מפתיע 13,488 זוגות החליטו לא לחיות יותר ביחד והתגרשו, שהם 26%, וזאת מכלל האוכלוסיה (יהודים, מוסלמים ונוצרים). אם אני בוחן רק הקבוצה הגדולה ביותר (זוגות יהודים) אנחנו מגיעים ל – 37,446 חתונות, ובמקביל 11,304 גירושים שהם 30%, מכאן מקובל לומר בכללי שבעצם כמעט כל זוג שלישי מוצא עצמו ביום מן הימים בסטטוס גרוש/ה.
עכשיו בואו נבין למה המספרים קצת משקרים ולא צריך להיות בוגר בקורס תורת הקבוצות כדי להבין זאת ואני אסביר בפשטות, בואו נניח שזוג שהתחתן לא מתגרש מיד באותה שנה (אלה אם באמת עשו טעות רצינית באבחנה, וגם זה לצערנו יכול לקרות גם במשפחות טובות) אז אלו שהתחתנו חיים כמה שנים ביחד, קונים בית, עושים ילד או שניים (יש כאלו שמספיקים אפילו יותר) ובאיזשהוא שלב בחיי הנישואים מחליט להתגרש. זאת אומרת שאלו שהתגרשו בשנת 2008 בעצם נישאו כמה שנים טובות קודם לכן, היות ויש גידול טבעי באוכלוסיה ומכאן גם גידול טבעי במספר החתונות, כך לדוגמא בשנת 2000 התחתנו 29,676 זוגות מבין האוכלוסיה היהודית (שוב לקוח מהלמ"ס), כך שבעצם מספר הזוגות המתגרשים בשנת 2008 הם פועל יוצא של זוגות שנישאו בשנים קודמות, למשל משנת 2000 ועד 2008 שנים שבהן מספר הזוגות שהתחתנו היה קטן בהרבה ממספר החתונות בשנת 2008 וזאת כמובן בשל גודל האוכלוסיה שהיה קטן יותר באופן טבעי.
**********************************************************************************
מה אני בעצם מנסה לומר כאן ? שהאמרה המדוברת על סיכוי של אחד לשלוש להיות גרוש/ה הינה בסך הכל טעות חישובית, האמת היא שהסיכוי גדול יותר ולדעת רבים מדובר בתופעה מדהימה הגורסת ש- 50% מהמתחתנים היום יתגרשו בעתיד, וזה כבר קצת יותר דופק בראש לחשוב שהמציאות היא כזו, שדווקא בדבר שאמור להיות משאת חיינו הסיכוי הוא בכללי פיפטי-פיפטי (50/50), ובסופו של דבר רק חצי מאיתנו מצליחים להחזיק מעמד ולא להתגרש. האם הייתם נכנסים להרפתקאה שכזו ביחסי הצלחה/כשלון כאלו ?
אז בואו נשכח קצת ממתמטיקה וננסה להבין למה זה קורה לנו.
קודם כל השאלה העיקרית היא מה מביא זוג צעיר שרק הכיר לפני כמה שנים להחליט להתחתן ולקשור חייהם ביחד לנצח נצחים ?! (יצא לי גם להכיר כאלו שהכירו רק כמה חודשים עד שהחליטו להתחתן, תרדו מהגג משוגעים !).
אז אפשר למנות כמה סיבות: הראשונה מבין כולן היא הסיבה העיקרית והמסורתית של קיום מצוות חתונה והקמת בית ומשפחה בישראל. אין ספק שרוב הזוגות שנישאים בטקס חופה וקידושין בעצם מממשים את קיום המצווה, פונים אל הרבנות הדתית באזור מגוריהם ונישאים כדת משה בישראל, וזאת למה בעצם ? בטח לא ממניעים דתיים, מה חשבתם לעצמכם, פשוט כי אין להם ברירה אחרת, משרד הפנים נתון למרותם של בתי הדין הרבניים והוא רושם זוגות נשואים רק על סמך תעודת נישואין כשרה שהופקה ברוב כבוד במשרדי הרבנות הראשית.
שניה - בואו נאמר שזוג שכן מחליט להתחתן עושה זאת כדי למסד את הקשר ולומר בפומבי לציבור מכריו שמהיום והלאה הם זוג נשוי וקשרו חייהם אחד עם השני. אם כך מדוע יש צורך אובססיבי להוציא על הסיפור מאות אלפי שקלים, להטריח מאות אורחים להגיע לאולם/גן חתונה, לרקוד שירים מאוסים של חתונות ולאכול מנות לא טעימות של קייטרינג מקומי ? אולי כי ככה נהוג בחברה הישראלית ? תמוהה מאוד אבל בהחלט יכול להיות. בסוף יסתבר שהכל זה תרגיל של יחסי ציבור שבא להעשיר את נותני השירותים ובעלי אולמות האירועים. בואו נמשיך הלאה...
נישואים הם מסוג הדברים שעד שאתה לא שם, אתה בעצם לא מבין מה זה, על משקל הביטוי "מה שרואים מכאן לא רואים משם" או יותר נכון לומר "אחרי שאתה נשוי אתה לא כל כך מבין מה היה לך רע מקודם..."
כמעט כל הזוגות הנמצאים בקשר ארוך יחסית מתחתנים בסופו של דבר מכל מיני סיבות והסברים אבל בעיקר מתוך שתי סיבות עיקריות:
א. כי היא החליטה שאתם מתחתנים ואין לך הרבה מה לעשות בעניין.
ב. כי נישואים זו דרך טובה וזולה להשיג יחסי מין על בסיס קבוע.
כבר הגענו למסקנה שכמעט חצי מתוך הנשואים מתגרשים. אז למה עדיין כולם רצים כעדר כבשים למופע הלא מוצלח והלא ברור הזה שבסופו כמעט חצי מוצאים עצמם מחוץ לאולם, עם הכרטיס ביד ובדר"כ גם לבדם ? איפה כאן ההגיון ? יכול להיות שאין כלל הגיון בדבר. סוג של טרנד ישראלי טיפוסי, כמו לקחת משכנתא מיד אחרי חתונה...
אחרי הקטע הקצת רציני הזה בואו נתרגל קצת הומור ישראלי טיפוסי:
חידה: באיזה שלב הכי כדאי להתחתן ?
תשובה: בשלב בו מספר החברים/ות שלך שהתחתנו שווה למספר אלו שלא התחתנו ואני אסביר איך הגעתי לתובנה הנ"ל.
מבחינה כלכלית כשאתה מתחתן ראשון מבין החבר'ה, הסיכוי הוא נמוך מאוד שאתה תשתתף בעתיד בכל החתונות של כל אלו שהיו אצלך, מן הסיבה הטבעית שלא תמיד חברים שומרים על קשר במשך השנים, חלק טסים לחו"ל, חלק עוברים לגור במצפה בגליל או פשוט נעלמים מהסביבה הטבעית שלך באופן טבעי למדי. כך יוצא שאמנם קיבלת המחאות מהרבה חברים שלא תראה בהמשך הדרך וכך חסכת סוג מסויים של הוצאה עתידית, אם כך אתה אמור להיות ברווח בשורה התחתונה. אך אם לוקחים בחשבון את מדד אינפלציית הצ'קים לחתונות, שנמצא בגידול מתמיד עם השנים, סביר להניח שאם התחתנת ראשון מבין החבר'ה, סך ההכנסות בחתונה שלך יהיה קטן מסך ההוצאות במשך השנים, כך שבסופו של דבר בחישוב הכולל   אתה יוצא מופסד ! (לא נעים אבל עובדה).
אם אני בוחן את המקרה הקיצוני של חתונה בגיל מאוחר, כאן המצב גם מביא אותך להפסד היות ומספר האנשים שהצלחת להביא לחתונה בגיל 37 קטן בהרבה מאלו שהיית מביא בגיל 25 ועם עובדות קשה להתווכח. היות ובסה"כ הכנסות בחתונה זה עניין של כמות מוזמנים, כך שככל שיש פחות אורחים, מן הסתם הכספת יותר קלה וחשבון הבנק פחות תפוח !
אחרי שהבנו את התיאוריה הנ"ל בואו נחזור לנושא המדובר: אז למה בעצם ?
אין ספק שזוג שמתחתן לא חושב על גירושים, גם אם הם כבר עושים הסכם ממון, בדרך כלל בשל לחץ של אחד מהצדדים של ההורים שנתן בוחטייה של מזומנים כמתנת חתונה ורוצה להבטיח את השקעתו הספקולטיבית. אך האם הזוג הנ"ל עושה הכל כדי לא להגיע למעמד הגירושים ? בואו נבחן כמה נורמות מוכרות בחיים, תלמיד ממוצע בישראל פוקד את ספסל הלימודים במשך 12 שנים מחייו כדי להשיג תעודת בגרות, בואו נניח שחצי מהזמן בית הספר הוא פשוט סידור נוח להורים שצריכים לעבוד ולפרנס, אפשר לומר ששנות התיכון לבדם הם הכנה נאותה ללימודים גבוהים ובעצם לחיים בתור אדם סטנדרטי מן השורה בעל ידע בסיסי במה שקורה סביבנו בעולם הזה. מי שממשיך ללימודים גבוהים מוסיף על כך 3 או 4 שנות לימוד אינטנסיבי ובסה"כ מסיים עם 9 - 10 שנות לימוד רציניים ( ללא שנות בית הספר היסודי).
כל זאת לשם מה ? לרכוש השכלה ובאחד הימים כדי לבצע תפקיד מסויים בשוק העבודה כשכיר או כעצמאי, וכולם יודעים שבוגרי תואר ראשון ללא נסיון מקבלים עבודות לא מי יודע מה וזה כמובן עניין אחר של היצע וביקוש, אך אין ספק שאלו שסיימו לימודים נחשבים בעלי ידע ואפשר לסמוך עליהם שיבצעו עבודתם נאמנה.
איך זה נראה כשמדברים על זוגיות ? נסו לחשוב כמה שנים בחור צעיר או בחורה צעירה לומדים על זוגיות, חברות ושותפות אמיתית לפני שהמחליטים להתחתן ? לאן אנחנו מכניסים את עצמנו בלי ללמוד קודם את הכללים הבסיסיים ? בלי להבין את המחויבות הזה שאנחנו לוקחים על עצמנו כמשימת חיים ? כמה זוגות מתנסים בסדנאות לשיפור זוגיות ושמירה על חיי זוגיות פוריים ומאושרים תוך כדי נישואים או לפניהם ? כמה לעומת זאת פשוט מתגלגלים הלאה בכח האנרציה וחושבים שהאהבה ביניהם תחזיק אותם יחד עם השנים בלי היכולת להבין שזה פשוט לא עובד ככה.
אז נכון שרובנו סופגים ערכי משפחה וזוגיות מן הבית, אבל מי אמר שבבית הכל מושלם ? הרי כבר אמרנו שאחוז הזוגות שמתגרשים עולה עם השנים, כך שבעצם ילדים שחיים היום, יהיו בעלי סיכויים של 50% לחיות בבית שבו אמא ואבא חיים בנפרד, או במצב הגרוע יותר חיים יחד אך לא מנהלים חיי זוגיות בריאים ונותרים יחד מעשרות סיבות אחרות (כסף, נוחות, פשרה...)
שמתם לב שאנשים מעריכים זוגיות בעיקרכשהם לא בזוגיות ? תשאלו רווקים ורווקות בגיל 35 מה הם הכי היו רוצים ב עולם ותקבלו תשובה אחת - זוגיות, תשאלו זוג נשוי בגיל 35 הנשואים במשך 10 שנים, תקבלו תשובה אחרת לגמרי - ספייס אחד מהשני ! דבר והיפוכו,וזה בדיוק העניין ! שמתם לב שרובנו מחפשים להיות לבד דווקא כשאנחנו עם מישהו ? בדיוק כמו בריאות, אנו מעריכים אותה רק כשאנחנו חולים ומיד כשהבראנו אנו שוכחים וממשיכים להזיק לגופנו בכל מיני דרכים מגוונות.
מישהי פעם חלקה איתי רעיון מיוחד למתכון לזוגיות שנמשום מה נשמע לי מאוד מפתה, בתחילה מקציבים את תקופת הנישואים למשך 10 שנים בלבד, מה שמספיקים בתקופה הזו, דיינו. לאחר 10 שנות נישואים מחליטים האם להמשיך את הקשר לעוד 10 שנים או שנפרדים, סוג של חוזה התקשרות עם תחנות יציאה בכל 10 שנים, האם יהיה מקובל עלינו לחיות ככה בידיעה שבן.בת הזוג עלול לעזוב אותנו בסיום התקופה ? האם החתונה באמת נותנת לנו ביטחון במציאות הקיימת או שהכל זה עניין של אשליה ?
לסיכום אאזן ואדגיש שאין ספק שמבין הזוגות הנשואים באושר ובזוגיות בריאה ומשותפת יש הרבה מה ללמוד איך לעשות זאת, איך לתחזק את הקשר ולהמשיך לחיות באושר ובשיתוף מתמיד ועדיין, קשה להתעלם מתופעה הולכת וגוברת של ביטול מוסד הנישואים וחזרה לסטטוס היחידי, זה שאנו מכירים מילדות - סינגל.
באחת המחשבות עלתה לי האפשרות שכל מאמצי ארגוני הנשים להעצים את כוחן של הנשים המודרניות בעצם תוקע מקל בגלגלי הנישואים, היות ואלו מרגישות בטוחות מספיק לחיות לבדן, לגדל ילדים בעצמן ולהתמודד לבד בחיים החדשים תוך כדי שימת מטרה לעצמן למציאת זוגיות אחרת, טובה יותר. ומה קורה כשאין בנמצא כזו זוגיות אחרת ? האם עדיף להישאר לבד בכל מקרה ?
והשאלה הזו רבותיי וגבירותיי, היא כבר נושא לפוסט אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: