אז מחר אני ניגשת לבחינת הבגרות הראשונה שלי לשנה הזאת - מדעי המחשב ב'. אני מתחילה להרגיש קצת את הלחץ מתחיל, דבר אופייני לפרפקציונסטית שכמוני יום לפני בגרות. אני מאוד מקווה שאני אהיה כמה שפחות לחוצה, כי מניסיון הלחץ הורס לי יותר מהכל. אני מקווה שהמבחן יהיה הוגן וכמובן מאחלת הרבה בהצלחה לכל מי שניגש מחר למדעי המחשב א' ו- ב'; תביאו איתכם חומר עזר מסודר, תהיו רגועים, תבחרו את השאלות שיותר קלות לכם ואל תשכחו לבדוק אחר כך (אל תתנו לכל מיני שטויות כמו תיעוד או נקודה פסיק להוריד לכם נקודות).
כנראה שהם לא יבינו אותך, וזה בסדר. גם את לא מבינה את עצמך מי יודע מה. ;)
אנשים נוטים לראות רק את הצדדים הרעים בפרפקציוניזם. אבל בעצם, אם תחשבי על זה קצת יותר לעומק, פרפקציוניזם זה לא כזה רע.
זה מה שגורם לך להציב לעצמך מטרות ולעמוד בהם, לממש את היכולות שלך עד הסוף ולהפתיע את עצמך כל פעם מחדש כשאת מגלה כמה רחוק את יכולה להגיע.
ופתאום את מבינה שדווקא הפעמים שהיית בטוחה ש"נפלת" והרגשת את תחושת הכשלון הנוראית שכלכך מזוהה עם פרפקציוניסטים, הם הפעמים שחיזקו אותך והביאו אותך להגיע למטרה שלך.
רק אל תשכחי להזכיר לעצמך מידי פעם שאין דבר כזה מושלם, ושאי אפשר לקבל 100 בהכל.
וכן, גם לך מותר להכשל,זה בסדר. כי כולנו בני אדם ולטעות זה אנושי.
וכשאת כן מצליחה לקטוף את המאה הנכסף שכל כך רצית, אל תשכחי גם לשמוח ולהנות מזה- כי מגיע לך.
הפוסט הזה מוקדש באהבה לכל הפרפקציונסטים איי שם,
אנחנו חולקים את אותה השריטה.
אבל היי - לכולם יש שריטות. השאלה היא רק באיזה העומק
סוף לפוסט הרנדומלי שלי. סופ"ש נפלא לכם ותקופת בגרויות מוצלחת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סופרגירל
