אני מקיאה.
הרבה
כמעט אחרי כל מה שאני אוכלת.
ועדיין... 10 קילו מעל מה שצריך.
אפילו אמא אומרת.
וכל מי שמרגיש קרוב מספיק אלי, מעז לומר שממש שמנתי.
נפרדתי מדוד
אחרי שבגדתי בו כלכך הרבה
עכשיו הוא כלכך חסר לי, מישהו שבלי לדבר, רק הנוכחות שלו.
מקלה עלי, מרגיעה אותי.
בלי שידע בכלל שמשהועובר עלי, בלי שידע שהוא עוזר.
הוא עשה את זה מצוין.
עכשיו יש את מולי.
אבל תכלס, כמו כל השאר, גם אותו אני לא ממש "רואה ממטר"
אני לא מיחסת לו חשיבות גדולה מידי.
וזה לא כי אני סנובית, או... כי אני ושבת שאני טובה יותר.
זה פשוט, כי הפסקתי להרגיש.
לא לגמרי.
אבל הרגש... לא מחזיק אצלי הרבה.
הוא פשוט מתפוגג...
וסקס.
זה בכלל לא בשביל סיפוק מיני.
זה מספק משהו אחר לגמרי.
הם לא מבינים את זה.
דוד, אני חושבת שהוא ידע את זה, פשוט לא הבין שזה ככה.
אז מה זה משנה אם הסקס גרוע כשדוד לא בסביבה.
זה גם ככה לא באמת נועד לסיפוק כזה.
זה מספק משהו אחר.
וזה עושה את העבודה טוב מספיק.
בערך..
הקטע, שאני גם לא באמת רוצה לחזור לדוד, אני גם לא אחזור אליו,
כשאעני חושבת על זה, אני לא חושבת שהוא יחזור אלי.
אחרי שאמרתי לו, שדי, הפסקתי לאהוב אותו.
ושבגדתי בו.
מי היה אומר לי , בפעם השניה, שאני מודה בפניו שבגדתי בו "אני לא מאשים אותך, אני מבין אותך... הפסקת לאוהב אותי, חיפשת משהו אחר" אילו הוא ידע כמה מצאתי...
לפעמים אני מרגישה כלכך זולה, לא בקטע של "קלה" , אלא עם עצמי.
אין לי ערך לעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
