טוב אז ככה - החיים שלי פשוט יפים.
לכאורה.
יש לי אוטו צמוד, שעושה 1 ל-11 ככה, בממוצע.
אני מסתדרת עם זה סבבה.
צבא- הסתדרתי בנזונה, אחלה שעו, אחלה משרד, קרובה לצלחת, לא מציקים לי, הרבה ויתורים.
עבודה- אחלה משכורת, עבודה מגוונת, נוחה- גם שעות וגם מיקום, גמישה- הכי חשוב! וכמובן מעניינת שסבבה לי לעשות אותה, בכלל לא מרגיש לי כמו עבודה.
חברים- וואלה, מה אני אגיד, לפעמים קצת חסר בכמות, אבל אין אין אין בעולם על האיכות של האנשים שקיבצתי סביבי, אוהבת כל אחד ואחת מהם!
סמים- יש! בחינם, ומספיק.
ארגונים- הולך סבבה!
משפחה- זורם, ירדו לי מהוריד קצת. אני יכולה לחיות! לא משגעים אותי יותר מידי. אפילו כשאני עושה שטויות.
ואז מה אם יש קצת בלאגן משפטי, נעבור גם אתזה, הכל קטנות.
אבל מה כל זה שווה, כשאין לי אהבה, וזה מתחיל להיות חסר.
והדביל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, אמנם ביקש סליחה והראה נכונות, אמנם מתקשר וכאלה... אבל רק למטרה אחת, וזה אפילו לא סקס!
וגם ככה, בין כה וכה, אני לא אהיה איתו שוב לעולם!!!!!!!!!!!!
ולא כי הוא רוצה או לא, אלא כי אני לא מסוגלת, אני לא מאמינה לו לכלום, ולא סומכת עליו, ואני יכולה רק לומר עכשיו שני רואה בו, משהו אמיתי יותר, מכוער יותר, לעומת אותו דבר מקסים שראיתי פעם, וכשאני חושבת על זה בא לי ... לא יודעת מה.
אבל, הוא היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, ומה זה עוזר לי שאני חושבת על מישהו שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתקרב אליו, ואני יכולה לפנטז לי שהוא שוב מקסים והכל, אבל אפילו בחלומות שלי, אני מסרבת לו לכל הצעה.
לא מסוגלת שוב להיות איתו או להסתכל לו בעיינים כמו פעם.
משהו בו מגעיל אותי, לא , סליחה. לא מגעיל, דוחה, דוחה אותי ממנו... מרחיק אותי.
חבל, הוא יצא הכי אידיוט שיש!
ואני שונאת אותו על זה, ועל זה שבכלל לא אכפת לו מהכל זה, הוא לא סופר את זה, ולצערי גם אותי כנראה.
all my bones are creaking
and my eyes are leaking
but all these fingers are speaking
through the strings
they’re freakin’ out
and everybody’s wasting time
i’ll say it again… (repeat)
oh the devil and me
we’re playing games we shouldn’t be
k i s s i n g
way up and around my tree
i used to have a yellow ring
around the color of my eye
but now it’s gone and all that’s left is
blue
blue blue blue blue
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
