יש מין יום כזה שאתה מגלה את האמת את האמת הזו שאתה מבין למה הכל אחרת
אם אמא שלי בחיים לא הקשיבה לי ולא נתנה לי לדבר וגדלתי ככה אין פלא שכשבאמת בן אדם מקשיב
לך קשה לי להבין אתזה ולעכל אתזה אז יש הרגשת מועקה שאני מעיקה אל בן אדם בין אם זו שיחה של שתי שניות
ליפעמים אני לא שמה לב אבל יש צביטה מכאיבה בתוך תוכי
אני מרגישה שיש לי איזה מיפלצת קטנה ביפנים שתמיד כשרע לי ,טוב לה , ההרס העצמי הזה.
היא ניזונה מהרוע בצד ומגדלת את השינאה בי ואת אדישות חוסר אכפתיות והקור.
איך מוצאים לזה פיתרון ? בן זוג ? באמת שישלים אותי ויתן לי את הביטחון השקט הזה ?
אוקי.
אז אמ.. איפה הוא כוסעמקק
די כבר כמה זמן שאני מיתעסקת בטיפשים, ובמערכות יחסים דפוקות.
אוף די אני רוצה שהכל יגמר ,
זה הזמן צבא וכד'לימצוא איזה משו\מישהו יציב וטוב וחם.
אבל אין אין דבר באופק מקיפים אותי מפגרים חבשנים ,
אולי אני יחבק עצים וזהו
http://www.youtube.com/watch?v=oByRlqhaHMw