מסטיק בטעם קולה

שבע בערב. בחוץ אור עדין ונוגע. מישהו מעליי מחייך =]

בכיתה ח' היתה פירצת הכתיבה הגדולה שלי. כתבתי המון המון שירים שמעטרים את כל מחברות בית הספר שלי, זו הסיבה היחידה שאני שומרת אותן. יש המון שירים שהם אפילו טובים ממאגר השירים שנוצר, לצערי את אחד השירים שזכורים עליי הכי לטובה אני לא מוצאת. ברגע שאמצע אותו אראה.

בחרתי להביא לכאן שיר מכיתה ח' שמאוד לא מביע את סגנון הכתיבה הרגיל שלי לאותה התקופה, אבל זה השיר שקיבל הכי הרבה תגובות חיוביות, מהשירים שהסכמתי להראות כמובן... הוא מהווה מאין סימן דרך כי הוא קצת שינה את איך שנהגתי לכתוב שירים באותה התקופה. הטוויסט בסוף למשל הוא אחד מהדברים שהכי איפיינו אותי..

אז כאן לפניכם:

מלים

הוא אמר שיביא את הירח,

היא אמרה שמספיק כוכבים.

הוא אמר שיביא לה אורח,

היא אמרה שבסוף כולם שבים.

הוא אמר שפרחים לא יספיקו,

היא אמרה שיספיק ועוד איך!

הוא אמר שזיכרונות הם יפיקו,

היא אמרה שזה עוד יתהפך.

הוא אמר שיתן לה אושר,

היא אמרה שזה לעולם לא יקרה.

הוא אמר שינהג רק ביושר,

היא אמרה ודחתה "עוד נראה"

הוא אמר "יומולדת שמח!"

היא אמרה שלא בשבילה.

הוא אמר שגם הסתיו פורח,

היא אמרה: "אז תקנה לו שמלה."

הוא אמר שנצח זה כלום,

היא אמרה שזה די והותר.

הוא אמר שאין בה שום מום.

היא אמרה "אתה עוד תיזכר."

הוא אמר "שעון יפה" -

היא אמרה שבשבילו אין לה זמן.

הוא אמר שיכין מאפה,

היא אמרה לו פשוט לך מכאן!

הוא אמר שלעולם לא יחזור,

היא אמרה שהיא מצטערת.

הוא אמר שזה לא יעזור,

היא אמרה שאינה ממהרת.