מסטיק בטעם קולה

"אני צריכה להביא את זה מהאוטו.." חשבתי לעצמי בזמן שקמתי מהכורסה שמול הטלוויזיה. ראיתי סרט בפעם השלישית. יכולתי לראות את אמא שלי מנמנמת על הספא שמולי, שפוכה מהיום שעבר עליה.

היה שקט בבית. כולם ישנים, כולל האחים שלי, במיטותיהם הענוגות. כולם, חוץ ממני.

התקדמתי לעבר דלת הכניסה, לוקחת את המפתחות של המכונית ממקומם. אחזתי בהם בידי, כאילו כדי לומר שאני מבינה שהם חשובים..

ואז, כשבאתי לפתוח את המנעול זה היכה בי.

כעיקרון, אני יכולה פשוט לנסוע. כן, טכנית יש לי עוד כמה חודשים לפני שיהיה מותר לי חוקית פשוט לנסוע.. אבל אני יכולה. אני יודעת לנהוג, אני בת 18 ואני יכולה לדאוג לעצמי. אני יכולה פשוט לקחת את המכונית ולעוף מפה. אני יכולה לנסוע.

ברור שאני אחזור. מעולם לא עלה בדעתי לא לחזור, אבל אני לא חייבת. אני יכולה פשוט לקחת את האוטו ולנסוע לכמה שעות. אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לנהוג. אין שום סיבה שאני לא אוכל לקחת את המכונית.

זה היה הרגע שהבנתי מהי העצמאות שניתנה לי. אני עצמאית לחלוטין. ויגיעו ימים שכשאני אהיה לחוצה אני אוכל פשוט "לצאת לסיבוב" ולנהוג קצת איפשהו.

זה מטורף בעיני!! יש לי חופש מוחלט!! יש לי את הידע לקחת את האוטו ולעשות סיבוב בשכונה.

בהיתי במנעול הדלת לכמה דקות, לפני שהחלטתי לצאת.

הלכתי את הדרך למכונית ושלפתי משם את מה שהייתי צריכה. סגרתי את הדלת וחזרתי הביתה, מוותרת על הרפתקאות אסורות ללילה ההוא.