מסטיק בטעם קולה

"למה?" שאלתי בחשש.

"כי אין לך מספיק המוגלובין."

זה היה מבאס, אחרי שעברתי את כל השלבים!

חיכיתי בחוץ בשמש כשמהחנות הקרובה נשמעת מוסיקה מזרחית רועשת, עברתי את הבדיקה של הלחץ דם בקושי, כי מתברר שיש לי לחץ דם נמוך.

ואפילו הצלחתי לשכנע אותו, לאחר ריב ממושך, שאני כן שוקלת יותר מחמישים קילו (דבר שלקח לו המון זמן להאמין לו...).

אם לומר את האמת אין לי מושג אם אני שוקלת יותר מחמישים קילו, בפעם האחרונה שנשקלתי שקלתי יותר, שקלתי חמישים ושתיים קילו, אבל עברה בערך שנה מהפעם האחרונה שנשקלתי, ואני לא אופתע אם ירדתי במשקל...

הוא לא האמין לי כשאמרתי לו שאני די בטוחה שאני שוקלת יותר מחמישים קילו, ואפילו גייס את זו שרק עכשיו תרמה את דמה ועוד החזיקה את הצמר גפן על המפרק ושאל אותה כמה אני שוקלת לדעתה "ארבעים ושמונה בקלות." היא ענתה בלי היסוס, מגבירה את הויכוח.

אבל אחרי שעברתי גם את זה, ואפילו שתי דקירות באצבע כדי לבדוק המוגלובין, כי הראשונה לא יצאה טוב, מסתבר שאני לא יכולה לתרום דם..

"תאכלי טוב, ותחזרי לכאן." הוא הוסיף למרבה פניי הנפולות.

לפני כמה חודשים עברתי בדיקת דם. פשוט, מתחילת השנה הייתי רק חולה וחולה והרופאה שלי רצתה לוודא שאין לי שום זיהום חיידקי באף חלק בגוף. בבדיקת הדם יצא שאני בריאה לחלוטין, חוץ מדבר אחד: אין לי מספיק ברזל.

"תאכלי הרבה בשר." היה פסק הדין של הרופאה מיד לפני שיצאה מהחדר, אבל בכל הסיפור הזה היה קאטצ'. אני צימחונית. אני צימחונית ואני לא הולכת להפסיק להיות צימחונית רק כי חסר לי קצת ברזל.

למי שלא יודע - ברזל בדם = המוגלובין. משמע, כבר כמה חודשים שאין לי מספיק ברזל/ המוגלובין בדם.

אני כל כך צימחונית שכשהגעתי לסעיף בשאלון של תרומות הדם ששואל האם אני מרשה שיעשו בדם שלי ניסויים רפואיים כל שיכולתי לחשוב עליו הוא אם אני אאשר את זה, האם זה אומר שלא יקחו דם מאיזו חיה..

העניין הוא שלהיות צמחוני לא אומר בכלל שיחסר לך ברזל בדם. לא ולא. יש מאכלים שיש בהם שפע ברזל, אבל אני יודעת למה לי אין ברזל: אני כבר כמה זמן לא אוכלת סדיר. אני צריכה לתקן את זה.

יש לי חברה שאוכלת כל יום בשר בבית שלה והיא אנמית (אנמי משמעו אדם שיש לו ממש מעט מדי ברזל בדם ברמה שזה גורם לו לחולשה).

אל תטעו. הפוסט הזה הוא לא פוסט תלונה. אני לא כועסת על החובש שבישר לי שאני לא יכולה לתרום דם, או על הרופאה שלי, שלא יודעת שאני צימחונית. למרות שאני צימחונית עוד לפני שהיא התחילה להיות הרופאה שלי. אני גם לא כועסת על ענף הרפואה הישראלי באופן כללי שלא מצא לעצמו להמליץ על אוכל אחר שהוא לא בשר כדי לזכות יותר בברזל.

אני לא כועסת. אני אפילו לא מבואסת.

אני פשוט צימחונית בדם.