מסטיק בטעם קולה

מעולם לא חונכתי על ערכים של שלום.

חשוב לי לספר את זה לכל דורש.

אמא שלי מעולם לא אמרה לי: "בואו נקווה שיום אחד יהיה שלום" או "שלום עולמי"

לכן כשאני שומעת את המלים "צדק" או "אחוות עמים" נוצרת לי בבטן מין סוג של חלחלה. אל תטעו לחשוב שאני אדם לא צודק. אל תטעו לחשוב שאני חזירה קפיטליסטית. אל תטעו לחשוב שאני נגד מחאת האוהלים או כל דבר כזה. 

אני גם לא שונאת ערבים, או שונאת סוגים של בני אדם באופן כללי, ולמען האמת אני האדם הכי אוהב שאני מכירה, בלי להשתחצן. למעשה, לפעמים אני אוהבת כל כך הרבה שאני מרגישה כל כך בודדה כי אני חושבת שאנשים לא יוכלו להחזיר לי את אותה רמת האהבה שאני נותנת להם. "בדידותה של אוהבת הנפשות"..

החלום הכי גדול שהיה לי כשהייתי קטנה היה לגדל ידיים ארוכות וגדולות מספיק כדי להצליח לחבק את כל העולם, ולומר לכל האנשים שאני אוהבת אותם. אני זוכרת שהייתי נבוכה כשדיברו על זה שגם אני אוהבת.. (מי ששמע עברי לידר כשקרא את המשפט האחרון קיבל ח"ח).

מעולם לא דרשתי שיקבלו אותי, או אפילו שיאהבו אותי בחזרה, כי אני ידעתי, הרגשתי, שזה לא ישנה דבר. אני לא יאהב מישהו פחות בגלל שהוא לא אוהב אותי. 

וכן, לפעמים דווקא זה הגרעין של התחושה הכי בודדה בעולם כולו. 

ואיכשהו, מבלוג על העולם הפכתי את זה לבלוג על עצמי, ובעודי כותבת את המשפט הזה אני מחייכת לעצמי וחושבת שזה יפה כי זה אומר שאני והעולם, ואתם והעולם, זה היינו הך.

לאחר בדיקה פשוטה בויקיפדיה:

צדק - צדק הוא מונח המייצג פעולה או שיפוט המתבצע על פי אמות מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית.

מהבחינה הזו צדק זה דבר יפה מאוד. אבל הוא רק מעלה מאה אלף שאלות: האם שיפוט זה טוב? מהו יושר? מהי אמת? כלומר, באמת, מישהו יכול להגדיר מהי אמת? מהו היגיון והאם אדם יכול לחשוב בצורה אובייקטיבית? ומהי כשרות מוסרית? מהו המוסר הנכון שלפיו יש לך כשרות? 

כי בתכל'ס, בישראל, ואולי אפילו בעולם כולו, יש לצדק את המשמעות הבאה: מצב צודק הוא מצב שבו יש לכל אחד יש כל דבר מבלי לעשות כלום.

זוהי בעיני, חברים יקרים, טעות חמורה. כלומר, מה עם אחריות אישית?

הייתה לאחי חניכה שהלכה לישון לילה בהיר אחד מחוץ לבית בתוך שק שינה עבה ונוח. בלילה ירד גשם וכשהיא התעוררה היא הייתה רטובה כולה. החמודה הקטנה התחילה לבכות ולבכות ולבכות. היא נכנסה עמוק לתוך שק השינה שלה והתחילה להתייפח על כך ששק השינה שלה רטוב ושכולה רטובה. אחי, אדם חכם ומתוק מאין כמותו, בא אליה וניסה להרגיע אותה ואמר את התשובה ההגיונית ביותר: אם את רוצה שיפסיק להיות לך רטוב, צאי משק השינה הרטוב שלך.

נחשו מה היא עשתה? לא יצאה משק השינה שלה. לא. הילדה החליטה לצרוח יותר ויותר. אתם יכולים לשפוט אותה ולומר שהיא מטומטמת. אתם יכולים להתעצבן ולכעוס על כך שהיא לא עוזרת לעצמה. אבל אני מרגישה שאנחנו ככה היום.

אל תבינו לא נכון, אני לא אומרת שקפיטליזם זו התשובה. אני מאוד קפיטליסטית, אבל במובן הנאור והרעיוני של הקפיטילזם. ההפך, קיבלתי ציון מאוד גבוהה בבגרות בכלכלה ואני באה ממשפחה של כלכלנים. ואתם יודעים מה? דווקא בגלל זה.

כלומר, וידוי: ההורים שלי התגרשו לפני שנים רבות. אמא שלי עובדת מדינה שמקבלת שכר מינימום ולאבי עסק עצמאי. הבית, הקנוי שלנו, משולם חצי משכנתא על אבא וחצי על אמא. בנוסף, אבא משלם לאמא מזונות.

ממש לאחרונה העסק של אבא שלי פשט את הרגל, והוא קלט שאין מצב שהוא משלם משכנתא יותר. מה שאומר שאנחנו מאבדים את הבית. פוף! והנה - אוכל לא חסר במקרר. אנחנו לומדים בבצפר, ולכולם (כל האחים) יש ציונים טובים כל כך!! חוגים יש ועשיתי רישון ממש לא מזמן.

מה שאומר: טוב לי בחיים ולא חסר לי כלום. ההפך, כל כך כיף לי בחיים. אני באמת ובתמים מאושרת.

איך? אירגון נכון של תקציב, הרבה אופטימיות והומור ואהבה הדדית. שום צדק, שום שלום עולמי. רק שלום פנימי.

אני גאה להגיד שאני מרגישה שאני חלומו של גנדי: אני השינוי שאני רוצה לראות בעולם.

פרטים נוספים על איך ולמה בהמשך..

=]