מסטיק בטעם קולה

הראשון בנובמבר.

זה נשמע כמו קצת אבל זה אומר עליי המון. שנה פחות שלושה ימים מאז שמצאתי את דרכי בחיים (להיות סופרת), שנה פחות שלושה ימים לפני שהתרגלתי לכתוב מספרים על לוח השנה בחדר שלי, שנה פחות שלושה ימים מאז שהתחלתי להבריז מבגרויות ומגנים ולהבין שזה בעצם כלום, שנה פחות שלושה ימים לפני שעשיתי את המעשה שגרם לי לקרוא לבלוג שלי מסטיק בטעם קולה.

ועוד היום בבוקר החלטתי לעשות את כל זה שוב: חוסר השינה, תחושת השליחות, חוסר הזמן לפרוייקטים אחרים שבמילא אני צריכה לעשות. מה המחיר של זה??

נ.ב.

תודה לך ע' על כך שאתה תמיד שם ותמיד יודע איך לגרום לי לכתוב גם כשאני חושבת שזה מיותר. אתה לא יודע את זה אבל אתה עוזר לי לתת לחיי משמעות..