מסטיק בטעם קולה

אבא של אבא שלי היה צייר, והוא נפטר מהתקף לב כתוצאה מלחץ דם גבוה בגיל צעיר כשאבא שלי היה בסביבות גיל 25.

אמא של אמא שלי הייתה ציירת (אם כי בעיקר פסלת) והיא נפטרה מסרטן כשאמא שלי הייתה בסביבות גיל 20.

נקודת המוצא של שני ההורים שלי בהיכרות שלהם הייתה זו: לשניהם היה חסר הורה, ואצל שניהם זה היה ההורה האומנותי.

זה קצת אירוני שציירים מתים. אני חושבת שאם ציירים לא היו מתים מעולם לא היו מעריכים את היצירות של חלקם, אם לא כולם.

רק כאשר פיקאסו מת הבינו את גדולתו. כנ"ל לגבי הרוב המוחלט של שאר הציירים: הם זוכים בשיא התהילה שלהם כשהם לא כאן כדי להינות ממנה.

ציירים מתים.