מסטיק בטעם קולה

אני מכירה מישהי בשם ירדן.

זה כאילו כל דבר מזכיר משהו אחר. כאילו לכל דבר יש מטען אחר.

כמו עכשיו בסרט. ראיתי "משחקי הרעב" (סרט מצויין חייבת לומר). כשהתכוננתי ליציאה, חשבתי על מה אני צריכה לקחת. מה אני צריכה רק פלאפון וארנק. אבל הייתי חייבת לקחת את התיק הגדול יותר כדי שיהיה אפשר להכניס את המחברת שלי לשם. תוך כדי שדחפתי אותה פנימה חשבתי לעצמי האם ה' (זו שיצאתי איתה לסרט) יודעת עליי את הדבר הידוע ביותר עליי? שאני לוקחת איתי את המחברת המרוטה הזו לכל מקום למקרה שיבוא לי רעיון לכתיבה, משהו שאני חייבת לכתוב או חייבת לומר?? אני לא בטוחה. האם היא יודעת שאני סופרת?

ואני עומדת שם איתה בתור לכרטיסים, ולא יכולה להימנע מלזרוק לי כל מיני פרטים על החיים שלי. זה כי פרק בחיים שלי הסתיים עכשיו. פרק קטן, אך משמעותי. משהו שאי אפשר לפספס אותו בקרבות בתוכי...
ואני רק זורקת לעצמי את הפרטים הכי לא נכונים - הצעיף הזה? זה שאת לובשת עכשיו? הוא בחר לך אותו. והחולצה הזו? זו שאת לובשת עכשיו? זו החולצה האהובה ביותר על השותפה שלך לחדר.. והנעליים האלה? באת עם "קרוקס" לסרט לא סתם, נכון? ממה קיבלת את הפציעה הזו ברגל?
ואז הסרט, כמו איזה הפוגה לכל העצב שנבנה בפנים. כי הוא חייב להיבנות. אני משערת שאני הבן אדם הכי שמח בעולם פשוט בגלל רגעי העצב האלה. רגעי עומק. הרגעים שבהם הסיפורים שבראש שלי מקבלים משמעות.

ואי אפשר להעביר את זה לבן אדם. גם לא לה. כי היא אולי שם אבל היא לא יכולה להבין.

ואז נוהגת הביתה. הנסיעה ארוכה אבל לא מספיק. עולה את כל העלייה בהילוך שני רק כדי לעקב את ההגעה, לשמוע את השיר העצוב הזה ברדיו עד הסוף...

אני מכירה מישהי שקוראים לה ירדן. היא חמודה. יפה להפליא. 

והכי חשוב - תמיד חייבת פיפי. שלפוחית רגיזה היא אומרת.

האוטובוס עומד לנסוע ושתינו צריכות להשתין. "בואי לשירותים שם.." אני קוראת. אבל הם רחוקים. מרחק שלוש דקות הליכה מהאוטובוס. וירדן, היא לא רוצה ללכת איתי לשם, מעדיפה לעשות בטבע... למה? כי עד שהיא תגיע אליהם היא כבר תצטרך להשתין שוב, אז פשוט חייבים לעשות את זה ליד האוטובוס. קרוב.

וואו. אני ממש לא רוצה להיות כמוה.

לא רוצה להיסחף בחרדת השירותים הנוראית שיש לה. 

ממש כמו היום בסרט, הלכתי לשירותים בהפסקה אפילו שלא היה לי, סתם ככה. רק כדי להשתין.. חשבתי עליה.

על איך שהיא תמיד חייבת.

אני מכירה מישהי שקוראים לה ירדן, אני ממש לא רוצה להיות כמוה.

אבל מצד שני, אם לא היו קוראים לה ירדן, זה עדיין היה משנה לי כל כך?

כנראה שאני אלך לישון עכשיו. שלום עולם פנימי!