"כשצה"ל זה רק רעיון, כשאת עוד לא שם, זה ממש קל להגיד ' אני אהיה חייל/ת מושלם/ת ואני אפילו מוכן/ה להקריב את עצמי למען המדינה!'. אבל ברגע שאתה אשכרה שם, אתה רק מחפש תירוצים איך לעשות פחות ולתרום פחות ולהיות פחות זמן בבסיס." אמרתי לחברה שלי, שכבר השתחררה לפני כמעט שנה לפני כמה ימים.
"זה נכון." היא הסכימה. אפילו לא הייתה לה טענת נגד.
לפני כמה ימים חברה שלי, שהיא כרגע מ.צ. בצבא, הציגה בפניי את הדעה שרוב רובם של הקצינים בצה"ל סתם שם בגלל התנאים הנוחים.
היא אמרה שמן הסתם כשאתה רואה קצין של הצבא אתה מתמלא גאווה ואומר לעצמך בלב שהוא (או היא כמובן) בטח אדם מאוד מוכשר ובוגר וחשוב, אבל שרוב הקצינים נשארים בצבא רק מטעמי נוחות. רוב הקצינים הם פשוט אנשים שמפחדים להתחיל את החיים האזרחיים שלהם. הצבא מעניק להם משכורת קבועה, שגרה שהם כבר התרגלו אליה, ודרגה. היא אמרה שהדרגה הזו, אותה דרגה שמרמזת על יוקרה, היא דבר שהם רואים כמאוד חשוב. אנשים נותנים להם כבוד מבלי שעשו דבר מלבד להגיע לקורס קצינים.
"וזו גם הסיבה שהצבא שלנו נראה כמו שהוא נראה." היא אמרה. מציגה בפניי את עמדתה: לרוב הקצינים שלנו בכלל אין מוטיבציה לתפקיד שלהם. אולי הם אפילו לא רואים בו חשיבות. הם נשארים סתם כי זה נח להם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנב-שועלה