מסטיק בטעם קולה

(כמו התרגיל הזה שאנחנו תמיד עושים בסדנת כתיבה)

חמש דקות, והזמן מתחיל.... עכשיו!

"

כתיבה אוטומאטית. זה אומר שאסור להפסיק לכתוב. זה תמיד מזכיר לי כמה קשה זה לכתוב במחשב יותר מדף כשאני עושה את השטויות האלה. היום כתבתי בזמן השיעור ויצאו לי דברים ממש מוזרים, כאילו אני יכולה לנתח את עצמי מבחינה פסיכולוגית בזה. זה מצחיק, עמית נגיד, היא תמיד רושמת סיפורים בכתיבה האוטומאטית שלה. הלוואי וגם אני הייתי רושמת סיפורים. בעצם לא. אני די נהנית מהסיפור המגניב שלי חייבת לציין. ויש גם אותה. אנחנו חולקות את אותו השם, ואני אוהבת אותה לרגעים. סתם, כל הזמן. אבל זה פשוט שלפעמים אני לא מבינה אותה. קשרים מתחברים קשרים מתנתקים ולעולם לא תוכל לדעת באמת מה אתה יכול או רוצה באמת לעשות. עם מי אתה רוצה להיות. אתה רוצה להיות? אולי לבד. הייתי אתמול לבד. גם היום קצת. יש בזה משהו מיוחד. וגם דברים שלא הולכים כפי שאתה רוצה בקטע הזוי. בדרך כלל זה לא מפריע לי. תמיד מזכירה לעצמי ש... איבדתי את הנקוה. אה! נזכרתי! תמיד מזכירה לעצמי ששששששששששש.. שמה? אה! שהכל לטובה. לא בקטע קלישאתי, אלא בקטע אמיתי ונכון. כי זה נכון. זה תמיד תמיד נכון. כמו השבוע. שני דברים טובים קרו סתם ככה. הדף יצא לי ואז חזר. מזל שכיוונתי את השעון לשש דקות כי זה בטוח לקח לי דקה מזהזנמן. איך אפשר לפנות לאנשים ועדיין להנות מהם? איך דברים אמורים לקרות? וזה מצחיק כי בדרך כלל אין לי את הלחץ הזה שדברים יקרו כמו שצריך. בדרך כלל אני פשוט חיה ולא חושבת על כלום. אבל היום זה יום מוזר. נדבקתי בחיידק אבא. זה כאילו אני לא נחמדה ומנסה להיות מתחכמת. אבל אני לא טובה בזה וזה גם לא הסגנון שלי. אני צריכה למצוא את הדרך שלי בעולם, כמו שאני כבר יודעת ממזמן. וואי, הרבה יותר כיף לכתוב בבלוג ככה. אולי אני יעשה את זה לעיתים קרובות יותר. אני קובעת פעם בשבוע. לא שנראה לי שזה יצא שבוע הבא בגלל כל העומס, אבל העיקר הכוונה כמו שאומרים. שיעור אינטיליגנציה מאוד נחמד אומר הבחור שיושב לידי. אני לא מאמינה שפרשתי מלכתוב את ההגדה. אבל זה הגיוני. לא זה לא. כן זה כן. כיף להתווכח בלי לדעת על מה. כיף להתווכח עם עצמי. עצמי. זה שאני אוהבת לישון אומר שאני אוהבת את העולם הפנימי שלי. וזה נכון, אני באמת אוהבת אותו. איך אני גורמת לו לצאת החוצה ולהיות חלק מהועלם החיצוני שלי. לא שאני לא עושה את זה. אני כן. אני גם די טובה בזה אני חושבת. לצאת לטייל. בסופש. לטיול הכנה. קטע. וואי. וואו. בחסידות להיאנח כי אלוהים שומע. אבל אלוהים שומע כל הזמן. וזו אותה הבעיה שאני חשבתי! שאין מספיק אהבה בעולם. כלומר, אם לא שמעתם על זה... אין מספיק אהבה בעולם. אני משערת שזה התפקיד שלנו להביא אות.ה לתקן את טעויות

"

זהו. נגמר הזמן.

מעניין אם הצלחתם ללמוד עליי יותר מבדרך כלל...

מרילין מנסון

לשלוח לדרור סבינה את הספר

חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן

בלאק הוק דאון

על אפכם ועל חמתכם, 20 שנה לפוטושופ

טפט לספר, להוריד שירים, לשכפל מפתח, מחזיק מפתחות, טור לעיתון

צמיד רגל ליובל.

לקנות קונפטי.. וכנפיים.. ועט וצמידים ולצרוב ת'דיסק.. ותה. ועוגיות. שרשרת. ותרכיז. פתקאות תזכיר. מסטיקים.

להכין ליובל מחברת שטויות..

קרם לחות לשיער. תרכיז. תחתונים. חוטים. ערכה. מחברת מעוצבת (ועזרים להפוך אותה למגניבה). להוציא את הקטע מהתיקייה שלי - להראות לה? (לא מרחמים על הכאב, מגאווה כלפי הכאב. האם אפשר להתגאות כשאין התמודדות? מי אמר שאין?). לכסוס ציפורניים. מגבת. מצעים? מצלמה.

יש אוטובוס - קו 33

לחן כוס שחורה שנהיית לבנה..

קשה להנות כי אתה רוצה להיות חלק מזה..

קאזו.

"למי את רוצה לתת כיף? אנחנו לא מכירים אף אחד בעיר הזו.." ציטוט של אמא אקראית לביתה ברחוב

לצלם את הבסיס בראש הניקרה, המקום של השפני סלע, בלילה.

ציטוט מצחיק שאני לא יכולה לפרסם.

עוד ציטוט מצחיק שאני לא יכולה לפרסם.

פוסט מול שמחת תורה.

גלעד הילד של כולנו.

יותר טובים.

תהילה אל מול מטרה.

ים ויבשה הם לא הפכים, הם מקיימים יחסי הדדיות.

גם תפוחי בראשית.

ציטוט מצחיק שאני לא יכולה לפרסם.

ציטוט ממש מצחיק שאני לא יכולה לפרסם.

=]

זה ממש קשה לכתוב לעיתים כל כך קרובות, אבל אני מכריחה את עצמי.

באופן עקרוני - אין לי באמת מה לומר. החיים שלי על הגל. אני מרגישה כמו גולשת שפשוט גולשת בחינניות על הגלים. יאי.

במקום להתחיל ולספר על החיים החלטתי פשוט לספר איפה אני יושבת (אבל לא בפרטים כל כך קטנים.. כי אתם יודעים - בלוג אנונימי..חיחי)

אז.. ממש ברגע זה אני בסיפריית שטודנטים ענקית ומאוד מאוד מסודרת.

מעליי - קומה נוספת של ספרים, מחשבים וכיף. מתחתיי - כנראה חדר של מבנה טכנולוגי מסוג כלשהו. אין לי באמת מושג.

משמאלי עוד מחשבים ואנשים על מחשבים והמון המון המון ספרים.

מימיני המשך שורת המחשבים, אך הקיר שמאחוריה הוא בעצם חלון ענק עם נוף מדהים! אני לגמרי אביא מצלמה יום אחד ואצלם את העניין הזה..

ליד המסך מונח התיק שלי - תיק ורוד מפוספס שקיבלתי במתנה מחברה טובה שלי ליום ההולדת האחרון שלי. אני צריכה גם לקנות לה מתנה, פשוט אין לי את הרעיון, הזמן או האמצעי לדאוג שהמתנה תגיע אליה.

מתחת לתיק, מכוסה בביטחה, הפלאפון שלי. סמרט פון פשוט שקיבלתי במתנה מתוכנית חיילים שאני חברה בה כבר משנה שעברה. מתחתיו - דף עם הלו"ז של היום. לו"ז עמוס וגדוש שמסתיים רק בלילה^^

על התיק מונחת מחברת האש שלי. אני קוראת לה מחברת האש משום שהיא ביטוי לאש שבוערת בלבי והיא סיפור ארוך:

בכיתה י"א טסתי עם המשלחת לפולין. הייתי בשלב מאוד טוב בחיים שלי וזו השנה השלישית הכי כיפית בחיי. אהבתי את האדם שהייתי לפני שעליתי למטוס. אבל בפולין נכנסתי לתהליך חדש שהנשמה שלי לא הכירה עד כה. תהליך מבורך ונהדר. הנשמה שלי עברה טרנספורמציה - הייתי כל כך מזועזעת מהרוע שיצא בשואה שנשבעתי לא לפגוע באדם לעולם (השבועה לא לפגוע בבעלי חיים אחרים באה כארבע שנים לפני. אני צמחונית כבר די הרבה שנים..). ולכן, ביום שלפני היום האחרון במסע לפולין נשבעתי שבועה. שבועה שתליתי על הקיר. לשבועה הזו אני קוראת שבועת האש משום שהיא מבטאת את האש והבעירה לטוב שבוערת בקרבי.

                                       "ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו

                                            והיה בלבי כאש בוערת

                                              עצור בעצמותיי

                                               ונלאיתי כלכל

                                                      ולא אוכל"                                  

                                                                             ירמיהו, פרק כ' פסוק 9

השבועה גם אומרת לא לוותר לעצמי, וכמו שידיד טוב שלי אומר, לעבוד קשה.

חלק מהעבודה הקשה הזו אומרת לא לתת להשראות לכתיבה, לתובנות או סתם לחיים שלי להחליק לי מבין האצבעות ודורשת ממני לכתוב אותם. לכן יש לי מחברת כזו, שעטיפתה אדומה, שבה אני כותבת את כל העולה על רוחי בהקשר הזה. המחברת כבר עברה את החצי, בתוך פחות משלושה חודשים!!

נראה איך זה יהיה. =]

בתוך התיק  ישנה עליונית - כי יש מזגנים בכל מקום ופשוט קר לי בחיים, נייר טואלט - כי צריך תמיד, ארנק, עטים, אוזניות צהובות, מטען לפלאפון, שרוך חגורה, ואת פיט:  הדיסק-און-קי שלי.  

 :-)