זה מתחיל מסוס. סוס אחד פשוט בשם גשם.
גשם תמיד הרגיש כאילו חייו הם סוג של סוד, משהו קוסמי שלא יחזור על עצמו לעולם, גם אם יחזור שוב לעולם הזה, זה יהיה כל כך קטן ולא מהותי שלא יהווה שום קמצוץ קטנטן ואפרורי מתוך יום חיים פשוט ומנוכר. יום גשום. יום אפור. יום מיותר.
אבל איך אפשר לוותר על חוויה כל כך קשה ופשוטה, או מסובכת וקלה, או סתם חוויה נורמלית סוסית שכל סוס עובר בדרכו להארה. יש הארה? ואולי אין. ואולי יש רק את הקציר שהחוואי מביא ואת הקש. כל כך הרבה קש שהוא לא יכול יותר!!
הוא שבע! תנו לו לשבוע ולא לאכול יותר!! תנו לו למות!!!
וזו דוגמא למה לא עושים.. XP
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנב-שועלה