מסטיק בטעם קולה

ואז הוא הביט בי ושאל מהו הדבר אשר אותו ארצה להעביר לאדם.

ואני הסתכלתי עליו וחייכתי.

"אין דבר אחד. כשם שיש מכלול דברים להעביר, כך יש מכלול של בני אדם.. הדרך לדעת מה המסר שעליי להעביר הוא לדעת מה אני בתוך המכלול הזה."

"אין כזה מסר." הוא אמר בלי היסוס.

אני משערת שרק אז הבנתי.

מתהלכת לי מסביב. הרגליים כואבות ועייפות. אילו רק היה איזה חפץ או איזה רהיט שהתפקיד שלו הוא שיישבו עליו..

^^

גם למראה נושן יש רגע של הולדת.

שמים בלי ציפור

זרים ומבוצרים.

בלילה הסהור מול חלונך עומדת

עיר טבולה בבכי הצרצרים.

ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך

והירח

על כידון הברוש

אתה אומר - אלי, העוד ישנם כל אלה?

העוד מותר בלחש לשלומם לדרוש?

מאגמיהם המים ניבטים אלינו.

שוקט העץ

באדם עגילים.

לעד לא תעקר ממני, אלוהינו,

תוגת צעצועיך הגדולים.

                                             נתן אלתרמן

שבעה, אך עם זאת רעבה.

מה הולך לנצח?

מה עדיף שינצח?

האם יש בי את הכח לעשות את הבחירה הנכונה?