לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מסטיק בטעם קולה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2011

זה כבר ידוע






שאני מכירה את האיש הכי מגניב בעולם.


 


 


 



 


 


זה פשוט,


 


 


 


 


שהאיש הכי מגניב בעולם


 


 


 


 


 


לא מכיר אותי...

נכתב על ידי זנב-שועלה , 27/9/2011 12:20   בקטגוריות קצרים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקולות שמתנגנים לי בראש


היא עושה טעויות. היא עושה טעויות ואני זו שמשלמת את המחיר.

 

"איזו חמודה!!"

 

הוא פתח ת'לב.

 

האם אני באמת לא יכולה להרים את זה או שאני פשוט מקלה על עצמי? האם אני משקרת לעצמי כשאני אומרת דברים כאלה.

 

חוסר תוכן, חוסר תוכן, חוסר תוכן!!!

 

רעב רעב רעב

 

שובע שובע שובע

 

מי צריך להכריע?

מי אני שיכריע?

מי אני?

 

את טוענת שהם לא מבינים אותך, אבל את משאירה אותם מאחור!!

 

"אני אכה אותה אם היא תכה אותי." 

"אני לעולם לא יכה מישהו."

 

להיות כמו ג'ייסון מראז.

 

את מחפשת אם יש שם עוד משהו, אבל אין שם פשוט כלום! זה כל העומק..

 

הוא נכה רגשית.

 

אין שום קופסא!

אין שום ניקיון!

אין שום דמעות!

אין שום סיפור!

אין שום כדור!

אין שום רובה!

אין שום ספר!

אין שום כלום!

אין שום פאקינג קופסא!!

 

אין ספר. אין אני.

 

זה לא נכון כי האני שלך הוא חלק מהמכלול.

 

היא יפה לא רק בעיניים ולא רק בשיער ולא רק בפנים. היא יפה במכלול שלה.

 

הוא לעולם לא יפתח למישהי.

 

הוא בכלל לא פתח ת'לב! אלו הציפיות שלך מבן אדם? לכתוב משהו כל כך שטחי כאילו אין מחר?

גאד!

 

אים עוצרים את המהלך ויוצרים סביבה מאפשרת?

 

מה זה? איך יוצרים בכלל?

 

מה אני אמורה לומר לה כשאני מסתכלת בפניה השחומות ולא רואה דבר מלבד החום שבפנים שמתווה וגוער ונוזף ומחייך ואוהב ושונא ונמאס?

 

הבעיה נוצרת כי אני אוהבת לעשות את הדברים האלה! למה אני לא אוהבת לעשות אותם כשהם פה?

 

את אומרת שכולך שלהם אבל כשהם מבקשים ממך את לא עושה!

כי אני לא שום כלום! אני משהו! אני פשוט לא רק שלי!

...

כמו שגם הם לא רק שלהם..

 

כמה אני יכולה לעשות?

 

לתת את הערכים שלך לא אומר לוותר עליהם!

 

למה הוא טען שאני לא מקשיבה לו!! הוא ראה בעצמו שאני מנסה!! איך הוא יכול לומר לי שאני גרועה אם הוא רואה שאני ככה?

 

הוא נכה רגשית.

 

הוא פאקינג משורר!!

 

"אמא את לא עוזרת לי!"

 

אני אתן להם הכל והם יתנו לי כלום.

 

זה שכולם רשמו אותו דבר אומר שהם עדיין ברושם הראשוני ממני.

היא גם עדיין ברושם הראשוני ממך, היא עדיין לא מכירה אותך!!!

 

זו לא סיבה לרמוס אותי.

 

זה שהם לא באים לא אומר שהם לא יעשו בשבילך הכל.

 

אבל זה שהם לא יעשו בשבילי הכל כן.

 

מה כבר יש להכיר בי?

 

אלוהים!! אני אני אני אני אני אני אני אני!!!

 

אולי הבעיה היא שאני תמיד מסתכלת איפה אני לא בסדר ומה אני עושה ולא מסתכלת עליהם. אולי אני לא דורשת מספיק.

 

אבל זה לא מסתדר - כי אני כן רואה אותם!!!!!!!!!!

 

אני רק רוצה להתחפר איפשהו לבד ולבכות.

 

"ואז יהיה לו חם."

 

"אני חושבת על בנים."

 

אני מדברת איתה ואני שומעת אותו מדבר בי.

 

אני משתנה.

 

אני רוצה להשתנות?

 

מי אני שאשתנה?

 

אין לי כלום מלבד היצירה, וגם את זה אין לי.

וגם אם יהיה לי - במה זה יעזור?

 

לנעול את הדלת בשירותים רק כדי להיות לבד.

 

להיות לבד רק כדי לנעול את הדלת בשירותים.

 

אולי אני יותר גדולה מהגוף שלי.

 

אני אני סתם קטנה.

 

האם גם אם אני אעבור על זה, זה יעבור מעצמו?

 

למה גם כשאני במצב היותר גרוע, אני צריכה להיות הבן אדם היותר טוב??

 

אחרי שהוא צעק עליי הייתי צריכה להרגיע אותה! היא בכלל לא טרחה להרגיע אותי!!!!!!

בעיקרון, זה לא הפריע לי. עד עכשיו.

 

 

והם רשמו:

 

"תמשיכי להצחיק את כולם!"

 

"אני עדיין חושבת שמה שאמרתי לך הוא נכון וישיר במידה נכונה. הדבר היחיד שלא הייתי צריכה לעשות זה לדבר איתך על זה מול כולם."

"זה בדיוק מה שאמרתי."

ואם ביקשתי סליחה ואם הודתי, רבאק, למה לחפור בי עד שאני נפצעת??? מה אם פשוט לחייך ולחבק או סתם להפנים?

מה אם פשוט להיות אנושיים???

 

"אני ממש אוהבת את האופטימיות התמידית שלך!"

 

"אני אוהבת את האופטימיות שבך, שאת רואה את הכל בטוב ובחיוביות."

 

"הכישרון שלך זה ה-over חיוביות שכל אחד בעולם היה מת להשיג..."

 

"רציתי להגיד לך שאת נורא מצחיקה אותי.."

 

"את נראית שאת תמיד שמחה ומחייכת.."

 

 

אין לי מושג איך להגיב לזה.

אין לי מושג.

אין לי.

אין.

נכתב על ידי זנב-שועלה , 26/9/2011 14:29   בקטגוריות המראה (המדיום) הוא המסר, תוגת צעצועיך הגדולים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Let's play Never


"את רוצה לטעום?" היא שאלה אותי והושיטה לי את הדג בקצה השיפוד. יום רגיל, טעימות רגילות בסופר.

"לא." עניתי בבישנות, "אני צימחונית."

"את מפסידה המון." היא ענתה והכניסה את הדג לפיה בעונג.

"אבל מרוויחה יותר.." השבתי בחיוך.

 

 

יש המון שלא עשיתי:

 

אף פעם לא השתכרתי.

אף פעם לא שתיתי, אפילו לא לגימה.

אף פעם לא עישנתי, גם לא נרגילה.

אף פעם לא ניסיתי לעשן.

 

אני לא שותה קולה. [אני משתדלת להימנע ממשקאות מוגזים באופן כללי.]

אני לא אוכלת בשר.

אני לא לובשת מכנסונים קצרים מדי; וגם כמעט ולא הולכת עם חולצות בטן, או חשופות.

אני לא מקללת, משתדלת לפחות. אפילו הקללות האלה שמקללים כשכואב כי האצבע הקטנה נתקעת בקיר.

אני לא מסכימה עם אנשים כדי לצאת מגניבה.

אני לא יאמר למישהו שאני לא אוהבת את החולצה שהוא לובש, גם אם זה נכון.

אני לא שונאת אנשים.

אני לא לובשת נעלי עקב - גם לא לאירועים.

אני לא מתאפרת.

אני לא לובשת טבעות.

אני לא אוהבת לצאת לבלות בפאבים.

אני לא בקשר עם אבא שלי.

 

 

 

אבל:

 

הייתי בשוויץ.

הייתי בארצות הברית.

הייתי בגרמניה.

הייתי באיטליה.

הייתי בתורכיה.

הייתי בקפריסין.

הייתי בסיני.

הייתי באנגליה.

הייתי בפולין.

הדרכתי קייטנת קיץ של ילדים של פליטים סודאנים ועובדים זרים וכתבו עלינו בעיתון.

התארחתי בתוכנית רדיו.

כתבתי ספר (83,643 מלים והספירה עדיין ממשיכה!!).

הציעו לי להוציא לי את הספר לאור.

אני כותבת סיפורים קצרים.

עשיתי את המסלול מכשולים בבסיס של גבעתי - הצלחתי לעשות את כולו.

עשיתי מסע אלונקות (עם שלוש אלונקות שכל אחת שוקלת 60 קילו) של 15 קילומטר. (חילופים כל חצי דקה).

רצתי רצוף 6 קילומטר.

רקדתי שנה מחול מודרני.

אני כותבת עוד ספר.

יש לי בלוג.

אני מציירת.

אני גם מציירת קומיקס באופן די קבוע (שגם מתפרסם).

למדתי תאטרון מכיתה ד'.

הופעתי בהצגה בפסטיבל עכו לפני 4 שנים וזכינו להמון מחמאות.

הדרכתי תאטרון והייתי עוזרת במאי כשלוש שנים.

הייתי בפסטיבלי תאטרון.

הדרכתי בפסטיבל תאטרון.

הציורים שלי הופיעו בתערוכה^^

הדרכתי בתנועת נוער כשלוש שנים.

הדרכתי בשלוש מקומות שונים בו זמנית בשנה אחת.

התקבלתי למכינה קדם צבאית.

עשיתי טיול פילים חמישה ימים רצוף בכיתה ט'.

עשיתי טיול פילים של שבוע השנה.

זחלתי עם אלונקה כ-300 מטר.

סחבתי אלונקה עד שכל הכתף שלי נהייתה כחולה ואסרו עליי לסחוב אלונקה שוב.

נעקצתי מעקרב.

נעקצתי מדבורה.

נעקצתי מדבור שנתקע לי ברגל.

נעצקתי מצרעה.

שידרתי ברדיו.

עשיתי קורס דיבוב.

עשיתי טיול עצמאי של שלושה ימים בירושלים.

טיפסתי על השער של בית הספר "בית חינוך" בירושלים.

תפסתי תמונה של יונה מנענעת בכנפיה.

עשיתי חזרה עם להקת מיומנה שאירחו אותי =]

הפכתי את החדר שלי למוזיאונים של ציטוטים והשראה.

הייתי בהופעה מצומצמת של התקווה 6 (כיף אדיר!)

הייתי בהופעה מצומצמת של להקת סינרגיה (פחות כיף).

הייתי בהופעה מצומצמת של רן דנקר ועילי בוטנר (אה..).

הייתי בהופעה של עברי לידר - פעמיים!!

הייתי בהופעה של הדג נחש - פעמיים!!

הייתי 3 פעמים בהופעה של מוש בן-ארי.

הייתי בהופעה מצומצמת של מוקי (נחמד.).

שברתי את היד.

פתחתי את הברכיים אינספור פעמים.

נתקעה לי זכוכית ברגל.

הייתי בין החולות הראשונות שגילו עליהן וירוס שגורם להתעלפויות.

שרתי בלהקה של שירה.

הייתי בסטודיו של אמן אמיתי^^

הייתי בתערוכת "טבע האדם" של צדוק בן-דוד ביום שאחרי יום הפתיחה (כך שעמדתי איזה שעתיים בתור להיכנס!)

הייתי בהצגה "המצליחים" בתאטרון החאן כשהם רק התחילו להעלות אותה.

הייתי בהצגה "הזהו אדם?" בהופעה השלישית או הרביעית שלה^^

הייתי בהרצאה של לירון תאני.

הייתי בהרצאה של ניר רון.

ריאיינתי אנשים לרדיו.

הלכתי מקצה אחד של תל אביב לקצה השני (זה קשה.)

הייתי בסיור סליחות בצפת - פעמיים.

הייתי בהרצאה מפי מוקי צור.

הייתי באודישן לתאטרון צה"ל.

הייתי ועברתי את המבחנים הראשוניים לגל"צ.

הייתי בשיחה עם רחל רבין.

עשיתי טיול לילי על חוף הים. המון פעמים. זה כיף וזה מומלץ. ללכת בתוך המים ולקפוא אבל עדיין להרגיש טוב עם עצמך.

הייתי בהלוויה.

הייתי בהזכרות.

הייתי ילדה מוכה.

תיקשרתי עם סבתי המתה בחלום.

חלמתי חלומות נבואיים.

אני עדיין חולמת חלומות מיוחדים, ניבואיים, מתוקשרים ומחתרתיים וכו'.

התגנבתי לשירותים שצריך לשלם עליהם כסף בלי לשלם.

ניהלתי שיחת נפש עם חייל שוודי רנדומלי באוטובוס. אם אתה קורא את זה - המון אושר, בריאות וחיי הרפתקאות ;-)

הזמנתי בחור לדייט.

קיבלתי סירוב מבחור שהזמנתי לדייט.

עשיתי תעודת בגרות מלאה ויותר מזה.

צחקתי שעה שלמה ברציפות. אפילו יותר מפעם אחת. (ומי שלא יודע - אחרי רבע שעה של צחוקים ברציפות אתה נכנס למין "היי" כזה. אומרים שזה כמו סמים, אבל אני לא יודעת כי אף פעם לא הייתי על סמים. אני יכולה בהחלט לומר שלצחוק זה כיף וזה מומלץ.)

נהגתי מצפון הארץ לדרום הארץ שבוע אחרי שעברתי טסט.

ישנתי עם שק שינה לא משהו במדבר יהודה בחורף. נרדמים כשרועדים מקור.

הזמינו אותי לאודישן לסרט ישראלי.

סירבתי לאודישן לסרט ישראלי.

טסתי במטוס פעלולים.

 

 

 

=]

נכתב על ידי זנב-שועלה , 25/9/2011 10:36   בקטגוריות המראה (המדיום) הוא המסר, פשוט, תוגת צעצועיך הגדולים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  זנב-שועלה

בת: 32

תמונה




2,531
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזנב-שועלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זנב-שועלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)