פאנדום: יו יו האקושו
ויתור זכויות: יהושיארו טוגאשי
תודות: לכתבן שלי, לטלמנגה, ולמנגקה הגאון
גרימג'וו עמד שם בלי יכולת להזיז שריר, שעה שכדור האנרגיה של אייזן
עשה את דרכו אליו. השניות עד לפגיעה הרגישו כנצח, הוא עצם את עיניו שהאנרגיה כיסתה
אותו שרפה את עורו והמשיכה להתקדם מרסקת כל דבר שעמד בדרכה. הכדור המשיך להתקדם
ונעלם באופק.
לאחר דקות ספורות שהעשן והאבק התפזרו ניתן היה לזהות כי כל הצד הצפוני של המבנה
התפורר. כאשר מה שנותר מגופו מוטל על הרצפה בתוך שלולית דם גדולה.
הנערים עשו את מה שאייזן אמר להם, הם כבר פרצו את דלת העץ שהוביל אותם
אל גרם בעל אלפי מדרגות מתחת לאדמה.
"לעזאזל אני עדין חושב שזו מלכודת" מלמל קואברה בכעס. רגליו כאבו, הם
ירדו מאות מדרגות וזה עדין לא נראה שהם קרובים לסוף.
"נא, אני לא חושב שאיי היה מרמה אותנו." השיב יושק בביטחון.
"איי? הו, כמובן. שכחתי עד כמה אתם חברים טובים. וזה לא שהוא ניסה להרוג אותך בטורניר" השיב
קואברה בציניות.
"לא התכוונתי לזה ככה אבל יש לי הגשה טובה הפעם."
הארבעה המשיכו לרדת עוד ועוד מדרגות בשתיקה.
"אתם שומעים את זה?" שאל קואברה "רעש של אבנים מדרדרות" הוסיף.
מרים את ידו שאחזה בלפיד קטן שהאיר את דרכם. הוא עמד במקום וסרק בעיניו את האזור.
בעוד שלושת חבריו המשיכו לרדת מדרגות היו בטוחים שהנער מדמיין
"סלע ענק מדרדר אלינו!!!" צרח הנער כתום השיער ורץ במהירות עוקף את
חבריו.
שלושת הנערים עצרו והבחינו בסלע המדרדר אליהם.
"אני יטפל בזה" השיב הנער האדמוני "אתם תמשיכו להתקדם" הוסיף.
שחבריו המשכיו לרדת במהירות במדרגות.
"אז, מה אתם הולכים לעשות עכשיו?" שאל נוניטה בחיוך את שני
חבריו.
"בתור התחלה אני אחזור לעולם הרוחות" השיב אייזן.
"אני חושב ללכת לעולם האנושי יש הרבה מאכלים מתוקים שאשמח לטעום" השיב נוניטה בחיוך
"ומה איתך ילד אתה חוזר למשפחה?" הוסיף והשנים הביטו בו
"הו לא אני אחפש לי מקום חדש משלי" השיב העצב נשמע היטב בקולו
"למה" שאל נוניטה "זהו עוזב את הקן?"
"לא בדיוק המשפחה שלי הציבה לי תנאי אם אני הולך לטורניר אין לי לא לחזור,
אבל זה בסדר" השיב בחצי חיוך
"אם אתה רוצה..." החל אייזן לאחר דקות של שתיקה "אתה יכול לבוא
איתי אני לא מטיח שזה יהיה כיף או קל אבל... הבחירה בידך" הוסיף. והביט
לכיוון השמים.
"כן, כן כמובן" אמר בשמחה.
"הווו, חיבוק קבוצתי!" צעק נוניטה בקול ילדותי וחיבק את חבריו.
הנער האדמוני השתמש בשוט מוורד להדוף את הסלע שהתקדם לכוונו אך הדבר
לא עזר בעצירת הסלע שנהדף אחורנית וחזר על עקבותיו
הפעם קורמה היה מוכן לקרתו ובעזרת המיומנות שרכש עם השנים בשוט הצליח לרסק את הסלע
לאבנים קטנות שהתפזרו סביב.
ולאחר מכן, הדביק את הפער שנוצר עם חבריו.
לאחר אלפי מדרגות ארבעת הנערים ניצבו מול דלת פלדה.
"שהוא אמר הרבה מדרגות הוא התכוון לזה" נאנח יושקה. וכיוון בעיטה אל
הדלת אך הדלת נשארה עומדת. בעוד צמרמורת חלפה בגופו.
"גם לכם יש רטיבות ברגלים פתאום?" שאל לפתע קואברה.
"אני חושש שהמקום יוצף" השיב קורמה.
"נאא. אנחנו עמוק, עמוק מתחת לאדמה, אנחנו פשוט יכולים לחזור על צעדינו ולצאת
מכאן." השיב בחיוך. אך לפני שהספיק להתקדם אל המדרגות קיר חסם את היציאה
והמקום המשיך להתמלא במים.
"אתה חייב לסתום את הפה שלך, טיפש" השיב היאי בקרירות.
"אז, אתה עדין חושב שאיי שלך לא יעשה לנו דבר כזה, אוראמשי?!" שאל
קואברה כעקיצה
"לריב לא יעזור. הסיכוי שלנו לא לעבור קבורה מתחת למים היא לפרוץ את הדלת!"
השיב קורמה.
"לפרוץ את הדלת?!, תחשוב איזה זוועות ממתינים לנו שם" צעק קואברה.
"אם אתה מעדיף למות כאן ,אל תעצור בעצמך" השיב היאי.
"טוב אני לא יודע להשתמש בכוח שלי מתחת למים" הודה יושקה
"אני לא יודע לשחות" השיב קואברה.
קורמה צלל אל הדלת והצמיד אליה מספר זרעים לאחר כמה שניות הופיעו חורים בדלת הפלדה
והיא התמוטטה לאחור המים נפלטו אל המסדרון שהתגלה מאחוריה יחד עם ארבעת הנערים
"כולם בסדר" שאל יושקה.
"טוב מה עכשיו?!" שאל בעצבים קואברה והחנק שיעול
"טוב לפי אייזן"
"כמעט נהרגנו בגללו אני לא מקשיב לו יותר!" זעם קואברה
"מספיק עם הדרמטיות. בסוף המסדרון יש דלת עץ שמובילה לחדר קטן והן שם. בקשר
למלכודות זה בטח יוזמה של גרימג'וו המשוגע הזה. "
"בסדר" נאנח בכניעה "אני רק מקווה שהוא לא באורך מליון קילומטר "
אך המסדרון היה קצר ולא הכיל הפתעות לא נעימות, למעשה על הדלת היה תלוי המפתח של
החדר. שהבנים נכנסו לחדר סוף, סוף הם מצאו את היקרות להם בריאות ושלמות
למעשה הן שתו תה ודיברו ביניהן. והתאחדו איתן
*האחות רינה האחות רינה גשי בבקשה לחדר מספר 10' הכריזה הדהדה ברחבי המסדרון /
רינה רצה אל החדר בסוף המסדרון שלגופה מכנס וחולצה כחולים סטטוקופס לצווארה ונעלי
ספורט לרגליה שיערה אסוף בקפידה .
היא לקחה את המעטפה מידיו של הרופא בחדר ונכנסה לאחד מהמשרדים הריקים
התיישבה על הכיס והוציאה תמונה מהכיס
'אני לא מאמינה שעבה חצי שנה מהטורניר והודות ליושקה אני עובדת בבית החולים הזה מגשימה
את חלומי'
'יושקה והחברים הנחמדים שלו, כמה הם התרגשו שמצאו את הבנות בריאות ושלמות.
אני שמחה בשבילם.
גרימג'וו מת כמו שהגיע למנוול הזה.
שו וג'ו נעלמו כשני שפנים.
אייזן ודיי רוי בעולם הרוחני אני שמחה שהם
מצאו אחד את השני
ונוניטה הטיפשון עובד במזנון בית החולים אני שמחה שמישהו נשאר קרוב אלי ונחמד כמו
נוניטה
כל הבנות שנחטפו נמצוא בראיות ושלמות וכולם משדים עסקים כרגיל
הערות הארות תגובות זריקה שלי לפסי רכבת הכל הולך
אני יודעת שלקרומה לא היה קרב אז נתתי לו לכבב כאן קצת יותר גם אם לא נצמדתי למקורי
אני יודעת שלא יצא משהו
ועדין אני לא סגורה על החלק האחון אבל רציתי לספר מה קרה עם רינה
אגב הפרק הראשון פורסם 3/4/11 תעשו את החשבון לבד כי אנינ ממש מתבישת
בקיצור מקווה שלא אכזבתי
מקבץ מיוחד עלי :)
שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sap sap
