נמאס לי מזה שאומרים לי שיש לי משהו עצוב בעיניים ולהגיד להם שהם מדמיינים
נמאס לי להמשיך לחיות עם האנשים בבית הזה
נמאס לי שסבתא שלי היאו ילדה קטנה שאין עם מי לדבר ומתנחמת מצרות של אחרים נמאס לי שהיא גרה אצלנו שלוש שנים פלוס וזה עד שהמוות יפריד בינינו
נמאס לי שאימא שלי לא מאושרת שאין לה את החיים שמגיעים לה שהיא עצבנית שהיא רבה איתי
נמאס לי שהיא לא מטפלת בעצמה
נמאס לי שהיא נשארת לבד שאני בצבא טוחנת עבודות
נמאס לי לשמוע כלהזמן אני אתגרש אני אתגרש וכלום לא קורה
נמאס לי מאבא שלי שאין לי שום זיכרון טוב ממנמנו והוא הרס לנו את החיים
נמאס לי מאחייי הפרזיט שמשוחרר ולא עושה כלום עם החיים שלו
נמאס לי לראות את אימא שלי ככה שהיא עוטבדת בעבודה שהיא לא מתאימה לה ומחפשת עוד אחת בעוד בעלה הזבל נח כל היום
נמאס לי לשמור הכל בבטן
נמאס לי מחיוכים מזויפים
נמאס לי לשמוע כל הזמן את צודקת ושכלום לא משתנה
נמאס לי להיות חזקה בשביל כולם כל הזמן ושאין אף אחד בשבילי חוץ מאימא שיש לה מספיק אז היא לא צריכה גם את זה
נמאס לי שאין עם מי לדבר
נמאס לי שלא מבינים אותי נמאס לי להרגיש מטומטמת
נמאס שכלום לאא משתנה רק שאימא שלי סובלת כל הזמן ,
עצוב לי לחזור הביתה מהצבא ולראות אותה ככה ולשמוע אותם רבים
נמאס לי מהצביעות של אבי שתמיד דואג להיות בעבודה או במיטה שאני חוזרת לחופש הביתה אבל כל הזמן אומר שזה דף חדש ושהוא אוהב אוהב אותי
לא אני לא כפוית טובה היום הכי טוב בשבוע הוא חמישי כי אז אני מגיעה לבית שהתגעגעתי אליו ולאימא שלי אבל אז כל מה שרשום למעלה גם קורה :/
עוד שמונה חודש ודי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sap sap
