היום היה לי רגע אינטימי ראשון מאז תחילת הלימודים. זה לא היה רגע רומנטי, אלא חברי. ואם אני חושבת מה עשה אותו כ"כ מיוחד - זה היה העובדה שהיה בו מגע, והיו בו רק בנות.
למרות המקום הכביכול בטוח שאני נמצאת בו בחיי, התחלות חדשות, לא משנה בכמה ביטחון אני ניגשת אליהן, הן סיטואציות קשות עבורי. ועם כל ההיי שליווה את תחילת הלימודים אצלי - ההגעה למסלול שבו בחרתי ומפגש עם האנשים המדהימים שלומדים איתי, העניין גם הכניס אותי לסחרור רגשי מאד גדול. חלק ממנו קשור בכל התחום הרומנטי שדיברתי עליו בפוסט הקודם, והשאר באמת קשור לסיטואציה החברתית החדשה, ובעצם גם זה מתקשר לחלק הרומנטי. מאז שאני מחוץ לארון, ז"א גלויה לגבי זה באופן מוחלט ברמה כזאת שאני לא מהססת לספר את זה לאנשים שאני מכירה וכו', האנטנות שלי מאד התחדדו. בכל הנוגע לנטיה המינית שלי אני נוקטת בכללי נימוס מוגזמים כביכול שאני לא נוקטת בהם בשום תחום אחר. מזתומרת? שכשאני יודעת שמישהי יודעת שאני לסבית (וזה נכון רק לגבי בחורות) אני שמה את עצמי בנעליה וחושבת מה הדבר הכי נורא שהיא יכולה לחשוב - שהוא "וואי, מה יקרה אם היא תתחיל איתי?". אז אני, בתור עצמי, שמה לב טוב טוב לאיך אני מתנהגת ליד הבחורה הזאת, ודואגת ששומדבר לא ישתמע בטעות כפלירטוט או רמז למשיכה, ואם כן אז שיהיה ברור שזה ממש ממש בצחוק, עד שעובר קצת זמן (או הרבה זמן) ואני מרגישה שאני והבחורה מתקרבות, והיא כבר מרגישה בנוח איתי ויודעת שאני אחת כזאת שמפלרטטת סתם בצחוק ושאוהבת מגע לא רק בקטע רומנטי אלא גם עם חברים, ואז אני מתחילה להרגיש בנוח ולהשתחרר. כך שנוצר מצב שכבר כמה חודשים למרות שאני מוקפת באנשים מדהימים, כולם חדשים לי ואני שומרת על ריחוק מסוים ומאד ערני, בעיקר עם הבנות, שאיתן אני הכי זקוקה לחברות קרובה ואינטימית. עם הבנים דווקא אני מרגישה יותר בנוח כי אני יודעת שאני לא מהווה מבחינתם גורם של מתח מיני/רומנטי, אבל בנים זה לא מספיק. חוצמזה שלריחוק הזה שאני יוצרת לעצמי יש בסיס אמיתי כי אני באמת נמשכת להרבה בנות, גם סטרייטיות, ובמיוחד כאלה שאני גם ככה חושבת שהן מהממות ורוצה להיות חברה (אפלטונית) שלהן. אבל כדי שהמשיכה החברית לא תהפוך למשיכה מינית או התאהבות אני שומרת על עצמי מאד. וכל ההחזקה הזאת מציפה אותי ומכניסה אותי לסחרור. מצד אחד - בחורות מדהימות שאני פשוט רוצה להפוך לחברה הכי טובה שלהן. מצד שני תסכול סמוי למחצה על כך שהן סטרייטיות, או שאני לא יודעת מה הן, או שהן משדרות משהו לסבי והן לא מודעות לזה, ושאני נמשכת אליהן וזה מפריע לי לתפקד, ושאין פשוט לסביות להימשך אליהן ולהתחיל איתן ולהיות חברה שלהן, וגם כשאני מרגישה קירבה איתן ושהן קצת יותר מכירות אותי וקצת יותר מבינות אותי, החברות הסטרייטיות החדשות שלי, עדיין יש לי את כל הרגשות העצורים האלה שאני יכולה לתת להם דרור רק ביני לבין עצמי.
אז היום ביליתי את הפסקת הצהרים עם שתי חברות, ואף אחת מהן לא היתה טינקרבל, זאת שהיא כביכול החברה הכי קרובה שלי בלימודים, זאת שהתחברנו מאד ומאד מהר בתחילת השנה, אבל בשבועות האחרונים יש ביננו קצת התרחקות, שאני מקווה שהיא הדדית אבל אני אני יודעת שבטוח לי יש חלק בה. כי כמה שבועות אחרי שהתחברנו פתאום קלטתי שבעצם היא לא כזה הטיפוס שלי והיא קצת מעצבנת וקצת מדברת יותר מדי.. ובכל זאת לא אני לא רוצה לקלקל איתה את היחסים, וגם עדיין מעריכה את הקירבה שנוצרה ביננו שהיא יותר משנוצרה עם כל אחת אחרת. אז אני מנסה להתרחק בעדינות ולאט לאט ובינתיים נראה שזה הולך טוב. בתחילת תהליך ההתנתקות ממנה הייתי מבואסת כי הרגשתי שכולם כבר התקבעו בחבורות כאלה מתחילת השנה ועכשיו ייקח שנים לנפץ את זה. הרגשתי שאני קופצת לי בסמול טוקים מקבוצה לקבוצה ובעצם לא מדברת עם אף אחד על שומדבר. אבל הנה, דברים מתקדמים והיום ישבתי בהפסקה עם שתי בנות שהן לא טינקרבל. עם אחת מהן יש לי מלא קורסים ביחד ולכן על הנייר אנחנו מבלות המון זמן ביחד ומדברות מלא אבל רק בזמן האחרון זה נהיה דיבורים עמוקים ולא סתם. והשניה התחברנו ממש בשבועיים האחרונים אבל בבת אחת ובמין התאהבות הדדית פתאומית שכזאת (אני מקווה שזה ברור שהתאהבות בקונטקסט הזה היא אפלטונית..). אז דיברנו שלושתנו, ואז אחת אמרה שבא לה שמישהו יעשה לה נעים בגב, ואף אחד אחר לא התנדב אז ניגשתי למשימה. ועשיתי לה מסאז' מעולה - כי אני עושה מסאז' מעולה. ודיברנו על דברים משמעותיים. ועל זה שכולנו מכורות למגע. וששתיים מאיתנו מתוסכלות מינית ורומנטית. והיתה תחושת קרבה, ושקט, ולבד, ואינטימיות, אפילו שהיינו באמצע הדשא ומוקפות אנשים. וסיפרתי להן קצת על טייגר לילי (אחת כבר ידעה קצת אבל השניה לא):
טייגר לילי התחילה איתי שיחה בפייס לפני שבועיים אחרי שלא דיברה איתי יותר מחודש. תקציר השיחה הוא שהיא סיפרה לי שיצאה מהמשבר שהיתה נתונה בו בזמן האחרון (שבגללו בעצם נפרדה ממני. את זה אני אומרת, לא היא), בנוסף ניסתה לגשש בעדינות לבדוק אם יש לי מישהי. הבהרתי שלא. חוצמזה הזמינה אותי באופן מאד מעורפל להיפגש איתה. זה היה מנוסח מאד מעורפל למרות שהיה ברור שהיא מנתבת את השיחה לשם, לכן כשהעלתה זאת לא הייתי בטוחה למה היא מתכוונת ומיד דחיתי את הצעתה על הסף בחצי צחוק. רגע אחרי זה התחרטתי אבל הרגשתי ממנה שהיא התפדחה על הסירוב ונסגרה. התבאסתי נורא ואכלתי את עצמי כמה ימים. אחרי שבוע יצרתי אני קשר וניסיתי שוב לנווט להיפגש. הפעם היא סירבה ואמרה שהיא עסוקה. ועכשיו אני מתפדחת לנסות שוב. ואני כל הזמן מחכה שהיא תציע. מה שלא בטוח יקרה. ואני סתם נתקעת על זה. אין לי כוח להתחיל עם בנות באינטרנט ולצאת לדייטים. שזה בעצם האופציה היחידה שיש לי כרגע. גם אין לי ממש זמן - תקופת מבחנים וכו'. אז נראה שנדונתי לעוד כמה חודשים רווקות ותסכול מיני, אלא אם כן יהיו התפתחויות בגזרת טייגר לילי המנומנמת.
אבל חיי החברה שלי מפתחים.. מי ייתן וחיי האהבה ילכו בעקבותם
Clarity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
