מפרסמת עכשיו פוסט שכתבתי לפני חודשיים אבל לא פירסמתי. האמת שזה לא פוסט מושלם והסיבה שלא פירסמתי אותו אז היא שכתבתי פוסט מהמם (בשבילי) ואיבדתי את כולו לפני שהספקתי לשמור, ואז התחלתי לשחזר אבל התייאשתי באמצע. אז עכשיו אני מפרסמת את החצי פוסט שכן כתבתי. חשוב להדגיש שהוא כלל לא רלוונטי לעכשיו. כל הסיפור עם טייגר לילי נגמר. ובכל זאת אני מפרסמת כדי לנסות ליצור איזשהו רצף לקראת הפוסט שאכתוב עכשיו ואפרסם בימים הקרובים.
9/2/13
טייגר לילי שבה לחיי.
בתחילת השבוע התחילה לדבר איתי בפייס. כהרגלה, רק גיששה במעורפל סביב
האפשרות להיפגש ולא הציעה באופן ישיר. אני הייתי בדיוק בדרכי להיפגש עם חברים
והייתי נחושה לא לפספס את ההזדמנות רק בגלל הגישה הספונטנית שלה, ולכן שאלתי אותה
מה היא עושה מחר. וכך מצאתי את עצמי בליל המחרת בדרכי לדירה שלה. הדברים שם התנהלו
בצורה דומה באופן מפתיע (או לא) לפעם הקודמת שנפגשנו, לפני כמעט 3 חודשים, אצלי.
בירות, דיבורים, סיגריות (היא). אך הפעם זה היה המגרש הביתי שלה ונדרשה ממנה קצת
יותר אסרטיביות. ואכן, מתישהו היא קמה וגררה אותי למיטה. היה אף יותר כיף מפעם
הקודמת. נשארתי לישון. כפיות. עירומות. לפני שנרדמנו היא התנצלה על כך שאולי היא
תזוז הרבה בלילה כי כבר הרבה זמן לא ישנה בזוג. היא אכן זזה הרבה בלילה, אבל כל
פעם חזרה לחבק אותי. כשהשעון שלי צלצל בבוקר, ידעתי שברגע שאצא מהמיטה ואתלבש, תיגמר
האינטימיות הזאת, שהיתה לה לגיטימציה להתקיים רק בתוך גבולותיו המרובעים של
המזרון. כל הרוך, העדינות והאהבה, בין שתי בחורות שבעצם לא ממש מכירות אחת את
השניה. ולא ידעתי מתי יהיה לי את זה שוב. ואכן כך היה. קמתי. התלבשתי. קשקשנו עוד
קצת – דיבורים של שתי בחורות שלא ממש מכירות אחת את השניה. היא ליוותה אותי לדלת.
נפרדנו בחיבוק. לא ידעתי מה לחשוב – מה זה היה בשבילה ולאן זה יתפתח אם בכלל. אבל
לא הייתי מבואסת. א – כי היתה לי הרגשה טובה לגבי זה, אולי בגלל האופטימיות חסרת
התקנה שלי, אולי אינטואיציות. ב- אמרתי לעצמי שגם אם לא ייצא מזה כלום, לפחות היה
מה שהיה וגם לילה אחד של סקס ואינטימיות מטעין אותי באנרגיות חיוביות לזמן מה.
כשעה אחרי שיצאתי מהבית שלה היא סימסה לי משהו חמוד בהמשך לשיחתנו מאמש. באותו ערב
סימסתי לה גם והתכתבנו קצת. כך גם למחרת, ואז היא כבר התעניינה באיזה ימים אני
עובדת השבוע. כמובן שגילינו שאנחנו עובדות ימים הפוכים (או בעצם לילות הפוכים.
שתינו עובדות לילות) כך שהסיכוי שנתראה שוב השבוע קלוש, אבל עצם העובדה שהיה עניין
הדדי בלהיפגש שוב היתה מחדשת ומרגשת. בסוף הצלחנו איכשהו לקבוע שאעבור אצלה כמה
שעות לפני המשמרת שלי בסופ"ש אבל אז חברות שלה באו לבקר אותה במפתיע. שאלתי
אם זה עדיין מתאים שאני אבוא והיא אמרה שכן. באתי. הייתי די בשוק כי איזה פחד זה
לפגוש חברות-שלה בשלב כ"כ מוקדם של הקשר.. מה זה מוקדם? ראשוני, טרום טרומי,
עוברי! אבל בכל זאת, זה קרה. אחרי כמה זמן יצאתי קצת מהשוק. קצת. אני מקווה
שהחברות שלה לא חושבות שאני מוזרה. בכל מקרה היה מגניב לראות אותה ליד חברות, שזה
שונה מאחד על אחד (אחת על אחת). הן הלכו לבסוף חצי שעה לפני שהייתי צריכה ללכת
לעבוד. וגם אז, לקח זמן עד שהאינטימיות הזדחלה בחזרה לחדר ושקעה אט אט ביננו. דיברנו
קצת. קצת רפרפתי בידי על ידה. קצת שיחקתי לה בשיער. קצת היא. נוצר מגע קטן. משחק
של אצבעות וברכיים ובד. הסתכלנו בעיניים. דיברנו לאט. חייכנו. אז את באמת הולכת,
היא אמרה. כן. אמרתי ומשכתי אותה אליי. התנשקנו. קצת קצת. עמוק עמוק. נשיקה של דקה
ובמהלכה הספקתי להגיד את כל מה שהיה לי להגיד. ולקבל את כל מה שרציתי לקבל.
ולהרגיש את כל מה שקיויתי להרגיש. ולהתמלא פחד. וציפיה. דקה של התרגשות. ומגע כף
ידי על הצוואר שלה שילווה אותי לפחות עד הפעם הבאה שנתראה.
ואני שוב מתחילה להתאהב. מהר מדי.
החברות שלי, הישנות שכבר מכירות אותי והחדשות שקלטו את הקטע, דואגות
לי, מנסות להרגיע אותי , ואני פשוט מרגיעה את מה שאני מספרת להן.
המון מחשבות רצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
