לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

בכל פעם שאני מתיישבת לכתוב זה כשמשהו כבד יושב לי בראש,בעצם כי אז אני פשוט נשמעת בכתיבה שלי הרבה הרבה יותר טוב וגם כי כשטוב לי אין לי ממש ראש לכתיבה.

אז החודש?

   כמובן שמלא מבחנים בחנים ומתכונות כי תקופת הבגרויות מתקרבת,ואני מ-א-ו-ש-ר-ת לציין את השגיי הבאמת         גבוהים<סוף סוף> במקצועות שבאים לי ממש לא בקלות.

        מתמטיקה-88,94 וזה אחרי שהיה לי שני שלישים ציון 56 בתעודה.

        ערבית-91 ממוצע של שני אנסינים שזה 83 ו100 נכנסו בתור ציון אחד, ו95 בבגרות בע"פ!!!

חוצמזה, בתחילת החודש ידיד חגג 18 אז ניצלתי את ההזדמנות ושיכנעתי את ההורים להרשות לי להישאר אצל החבר כי המסיבה הייתה בעיר שבה החבר גר ולא רציתי שאבא שלי יאסוף אותי מוקדם.

אז היה רגע רומנטי על צוק המביט על חוף ים. פשוט ישבנו והסתכלנו על הכוכבים ודיברנו משהו כמו שעה וחצי וזה בערך האווירה הכי רומנטית שיצא לנו להיות בה.המסיבה של הידיד דווקא לא הייתה בשמיים-_-אז חזרנו באיזה 1.

להתעורר איתו היה נפלא, לא אפרט יותר מזה.

החבר-שבדיוק היום שאל מה אני כבר כותבת עליו בבלוג- מתגייס ביולי אז אני בבאסה.

 בדיוק בזמן שבו אבלה ברוסיה והולנד הוא יעבור טירונות.

אגב,אני מרגישה שאני והוא סוף סוף מדברים, שיחות נפש וזה. וממש טוב לי ככה.

ואני גם חושבת שהוא קורא פה אבל זה כבר בניפרד.

אז זהו,עד לפעם שתעבור לי מחשבה רצינית בראש.