לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

לא ככה תיארתי את השנה הזאת

לא ככה תיארתי את יום הולדת ה-16 שלי

לא ככה תיארתי את המצב עם החברות שלי

לא ככה תיארתי את ימי השישי שלי

לא ככה תיארתי את יום השישי הזה.

ההורים שלי נסעו,הייתי אמורה להיות עם החבר, לא אפרט...רק הקטע הזה מאתמול:

21-06-07

ניפצת את המשקפיים דרכם אני מסתכלת עלייך, בעזרת שתי מילים קצרות "אף אחת".

אותו רגע בחודש דצמבר,אם הייתי יודעת שהוא משמעותי בשבילך כמו שהיה בשבילי לא הייתי נותנת לו להתרחש בדרך כה חסרת משמעות.

או שתדבר בזמן או שתשקר לנצח.

-כל דבר צריך לגלות בעיתו, אם הגילוי בא מאוחר מידי אני מעדיפה את השקר-

בסך הכל לא הדבר עצמו מפריע לי רק ההבנה שהסלע שלי שביר.

אז סיימתי שנת לימודים נוספת,משמעותית ביותר, שנה של התבגרות, קבלת המחוייבות שלי כלפי עצמי.

מחרותיים בגרות בלשון ואז נשאר רק המועד ב' במתמטיקה.

עוד איזה שבועיים הדוד שעליו גיליתי לאחרונה יבוא לבקר מבאר שבע,ביולי אני אסע לעכו לבן דוד לאיזה יומיים,דוד נוסף הבטיח לקחת אותי לאיזה בר או משהו.

פתאום יש לי שפע של 'אחים גדולים' ...

באוגוסט טיסה לרוסיה לבת דודה ומשם כמה ימים בפינלנד. אני רוצה לעשות בחופשה הזאת משהו מטורף עם אלמוני.

עריכה 23.06: אני פשוט לא יודעת מי אני יותר,כנראה גם שאף פעם לא באמת ידעתי.

כואב לי ונפשית הגיע החורף וזה קרה מהר מידי כי עדיין אפילו לא באמת קייץ.

אני רוצה שכולכם תאלמו ואני אפסיק להיפגע בגלל הרגישות המוגזמת שלי.

אני שוב לא מחפשת להצחיק אתכם הקוראים הבלתי נראים שלי, אני רוצה לרגש ולרתק.

        אני טיפשית ושוקעת במיץ של שטויות.

                     "זה מגעיל לזיין בחורה רזה כמו קרש"  שמעתי את זה בקייץ שאחרי כיתה ח' והיום כבר לא אכפת לי מאותם אנשים וכל מה שאז- מצחיק אותי עד דמעות (אני נזכרת באותו ערב שוב ושוב), אבל המשפט הזה מקבל משמעות חדשה כשהבחורה מתבגרת ולהיות קרש זה כואב, אפילו קרש נאהב ואולי בדיוק בגלל זה.

אני פשוט מבולבלת כי שוב הרגשה של הכל מחליק  מבין הידיים. מטי עם ל' שלידה אני מרגישה חלשה ומפחיד לי לסמוך על נ' כי מה שהיה בתחילת השנה עדיין צורב לי את הלב אבל באמת שאין בררה כי אף אחד לא באמת פה חוץ ממנו ויש דברים שאיתו אני לא מסוגלת לחלוק.

     *רגע אחד באמצע כל השיט שלי,ערומים בחושך הוא מחבק ומבטיח שיהיה בסדר ואני בוכה.

ואז הכל כרגיל,יוצאים החוצה הולכים לא' רואים קומדיה רומנטית טיפשית אוכלים פיצה וצוחקים, מסכות טיפשיות שאסור להוריד,רק לפעמים כשחושך.

ולמה דווקא ב17 ליולי אתם שואלים?

 כי זה יום אחרי המועד ב' במתמטיקה,כן כן אותה בגרות שאליה חרשתי כמו מטורפת במשך חצי שנה, קיבלתי מגן 95 ובסוף פישלתי בגדול(: החיים יפים.

אז....מחר מתכונת בהיסטוריה ואני לא מסוגלת להתכונן אליה כי פשוטו כמשמעו אני נרדמת אחרי שאני קוראת שלוש עמודים, ולמה לעזאזל אני כותבת פוסט על לימודים? הסיבה מאוד פשוטה: שום דבר אחר אינו ברדר שלי כרגע, זה והבושה מפני המורה הפרטית למתמטיקה שהכינה אותי לאותה בגרות מחורבנת שלא הצלחתי בה למרות שהייתה בכלל לא קשה.

למעשה הבגרות בה לי משמיים. הבוחן היה זקן ונחמד ויצא מהכיתה ככה שהשוונו קצת תשובות ורכזת מהבצפר נכנסה לכיתה עם הודעה שצריך להעביר אלכסון מסויים ושבמשרד החינוך פשוט שכחו לצייר אותו,והבוחן גם שיחרר אותי לשירותים לבד ושם בדקתי את ההודעות בפלאפון שלי שבו חיכו לי התשובות.

אבל אתם יודעים,אחרי הכל אני בחורה,ובת 16 והבלוג שלי שחור וורוד אז כמובן שיש בי מימד שטחי אז...

הציפורניים שלי יפות וארוכות וחזקות והגבות שלי מסודרות ויצאתי אתמול לקניות וחזרתי עם נעלי בובה בחיקוי ואנס של זארה וחצאית מיני קצרצרה של פול אנד בייר. ואני רזה יותר מאי-פעם,כל כך רזה שכשעברתי עם אימא בקרוב ל7 חנויות יקרות מידי ומדדתי בכל פעם משלוש עד שש ג'ינסים מידה 34,32, ובמד אחר 0 הם כולם היו גדולים עליי.כייף.

טוב,מספיק עם התלונות. החבר שלי מתוק ומתגעגע אליי בטירוף כי אין לי זמן אליו בגלל הבגרויות. דחו לו את הגיוס בחצי שנה אז אני שמחה.

התחברתי יותר עם שלוש בנות מהשכונה שגם להן יש כלבים אז מידי אנחנו יוצאות בערבים ביחד וזה ממש נחמד.

התחלתי להתכתב במיילים עם עדי מבלוג וזה נורא  נחמד,קצת נעלמתי בגלל טירוף,שוב של הבגרויות אבל מבטיחה לא להזניח יותר.

ואסיים בנימה אופטימית-רק עוד שתי בגרויות ושלוש מתכונות ומועד ב' אחד ואז אהיה חופשייה לקרוע את התחת באיזה עבודה שעדיין לא מצאתי.

ובאוגוסט? יאפ, סוף סוף טיסה עם אימא לרוסיה ופינלנד.