לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

המקום: פול אנד בייר

הדמויות: פ'- הייתה חברה הכי טובה בכיתה ו' ובז' הפסקתי לדבר איתה כי היא ריכלה עליי מאחורי הגב.

            מטי-חברה גרועה במיוחד.

הדיאלוג:

פ': ואיי תראי איזה מעיל עור יפה.

מטי: ואיי זה בטח המעיל שמגס קנתה

פ': מה? מגס קונה פה? את בטוחה?

מטי: כן בטח

פ': הוא עולה 500 שקל!

מטי: אה(בשיא הרוגע) אז זה בטוח המעיל שמגס קנתה(:

פ'-שוק טוטאלי!

ומטי יצאה דווקא אחלה פה(:

מוזר איך הכל השתנה.בתקופה שפ' ואני היינו חברות גרתי בבניין מלא בז'וקים ושכנים מהזן הגרוע ביותר, והייתה לי מלתחה ממש מצומצמת, ועכשיו אפשר להגיד שפול אנד בייר הפך ל...אולי לא לבית שני,אבל למקום נופש אהוב(: והכי חשוב לפני שנתיים עברתי דירה מאותו בניין מז'וייף.

אויי אני בן אדם מאוד מאוד חומרני. אני מטורפת על בגדים ואני ממש אצטרך לרסן את עצמי כי הכסף עתיד להיגמר ממש בקרוב.

אממ...טוב, הפסיכו' עבר וכל המצב הזה שבו אני פתאום נורא מאורגנת ויודעת לחלק את הזמנים ממש טוב בין שיעורי בית בבית ספר לבין השיעורים של פסיכו', חזר לחלוטין למצב הקודם שבו אני יושבת וכבר בערך שבוע לא עושה כלום, וזה ממש חרא כי ברור שיש לי ערמה גדולה למדי של דברים לעשות לבית ספר.

החבר שלי מזה(בשבוע הבא) שנתיים וחצי עתיד לחגוג בסוף החודש יום הולדת 20. אני בת 17 וחצי. זה כל כך מפחיד אותי לחשוב על הפער שיש בינינו:/

היינו במסיבה בשבוע שעבר, של חברה של ידיד. הוא אירגן לה מסיבת הפתעה זה היה ממש מתוק מצידו(: המסיבה הייתה די מעפנה אבל לא בזה הפואנטה. היה במסיבה הזאת החבר של החבר שלי מצבא, זאת הייתה פעם שנייה שהוא פגש אותי, והוא אמר שאני פרימדונה שכזאת. די כואב כשאומרים את האמת. והאמת שאני לא כ-זא-ת פרימדונה, איכשהו מתפקשש לי כשאני ליד אנשים שאני לא מכירה. אני תמיד משאירה רושם ראשוני פשוט זוועתי.

ואוו, הצלחתי ליצור פוסטון(:! אני מתקדמת, אולי ה'מחסום כתיבה' עתיד להסתיים.

אגב, עדיין קוראים לזה מחסום כתיבה שהעניין נמשך כבר יותר משנה?

                עד כאן, זאתי שנורא חשוב לה להתבטא כמו שצריך אבל איכשהו זה לא הולך.

אתם בטח בכלל לא יודעים את זה, כי לא הייתי כאן כבר אלוהים יודע כמה זמן(ונמאס לי להתנצל על זה דוגרי בפני עצמי), אבל עברתי גיהנום שלם של חודשיים בקורס פסיכומטרי ומחר הגיהנום הזה נגמר כי מחר אני סוף סוף ניגשת למבחן, מוציאה את הציון הנמוך שלי שעליו אני יושבת כבר חצי מהקורס וממשיכה בחיים שלי, לפחות עד הרגע שבו אצטרך לחשוב על זה שוב.

זה יצא משפט ממש ארוך והמורה להבעה בטח הייתה ממש לא מרוצה ממנו. תעזבו.