אוטוטו, בעוד יומיים בדיוק, נעמוד טיג'י ואני באחד המועדונים האהובים
עלינו, מוקפות בכ-250 מחברינו הקרובים ובני משפחותינו, ונצהיר על אהבתנו המשותפת
בחגיגה גדולה. אני כמעט יודעת לגמרי איך ייראה אותו היום, כל הפרטים כבר מתוכננים.
אני יודעת איפה נאכל ארוחת בוקר, מי יהיה איתנו, מתי ניסע להתחיל להתארגן, מתי
בערך נגיע למועדון ומתי יתחילו להגיע האנשים. אני יודעת מי אמור להגיע ראשון, איזו
מוסיקה תהיה, מה נאכל (או מה לא נצליח להכניס לפה למרות שנרצה), איך נראות הטבעות.
ראיתי כבר כמה מהממת טיג'י נראית בשמלתה ובחנתי את שמלתי מכל זווית אפשרית. כמעט
כל הפרטים ידועים בפאזל החתונה הגדול שלנו.
ישנם כמה פרטים שהתוודעתי אליהם רק
לאחרונה. למשל, אני מתרגשת הרבה יותר ממה שצפיתי. מסתבר שאפשר להיות צינית כל
החיים ואז פתאום בגיל 27 וחצי להתחיל להרגיש דברים חדשים. מעולם לא הרגשתי מחובקת
יותר ואהובה יותר ממה שאני מרגישה עכשיו. לא רק מכיוונה של טיג'י – משם אני מרגישה
אהובה כל הזמן. אבל כמות החברים שנמצאים סביבנו ומתרגשים איתנו היא מדהימה. בכל
פעם שאני חושבת ומתכננת פיסת חתונה כזו או אחרת אני מתמלאת במחשבות על משמעות ועל
חיים ועל אהבה. אני נהנית לחשוב ונהנית לתכנן ונהנית להחליט. בכל פעם שאני משתפת
חברים במחשבות האלו אני מבינה עד כמה בת מזל אני. שהחברים שלי כל כך חכמים וכל כך
נפלאים והם מלווים אותי ועוזרים לי לעשות ולחשוב. אני יודעת שבין היתר בזכותם הכל
הולך להיות נהדר.
גם אבא שלי ושני האחים שלי נגלים
לי פתאום באור חדש. לראשונה בחיים אני מנהלת איתם שיחות משמעותיות ועמוקות. שני
האחים שלי הולכים לעמוד לידי בטקס. ההחלטה התקבלה אחרי שהבנתי שאני לא מסוגלת
לעמוד בטקס החתונה שלי כשאמא שלי לידי. לא אחרי כל הדברים שנאמרו בינינו, לא
כשהיחסים שלנו נראים כמו שהם נראים כרגע. לצערי נאלצתי לוותר גם על נוכחותו של אבא
שלי שם – בכל זאת, לבקש מאבא שלי לעמוד לידי ולא לבקש מאמא שלי עלול להסתיים באחד
מהשניים: ריב גדול בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות, או החלטה שתתקבל על ידה בו במקום,
שלאחריה היא תעמוד לידי ותונצח שם בכל התמונות. זה כנראה יגרום לי לאכול את עצמי
הרבה מאוד זמן על זה שלא אמרתי כלום, ויש גבול לכמה אפשר לוותר בחיים. אז האחים
שלי יהיו שם לידי. הגדול מבין השניים אמר לי במפורש שלמרות שלא נורא קל לו לקבל את
החיים שלי הוא אוהב אותי ויהיה שם איתי וישמח לעמוד לידי. הקטן לא היסס לרגע וענה
בחיוב מיד כששאלתי אותו אם ירצה להיות בטקס לידי.
אבא שלי התגלה כאדם מדהים. בכל
כוחו הוא מנסה לפשר ולשפר, את המצב ואת התחושות. בפעם הראשונה בחיי הבוגרים אבא
שלי אמר לי שהוא אוהב אותי. זה היה אחרי ערב שבו הסברתי לו את המצב המשפחתי ואת
הנוכחים שבחרתי שיהיו איתי בטקס כתוצאה מכך. חשבתי שהוא נעלב מזה שהוא לא יהיה שם
והתקשרתי אליו בבוקר שלמחרת כדי לבדוק ולתקן. "מה פתאום? ממש לא נפגעתי משום
דבר", הוא אמר. "אם הייתי נפגע בוודאי שהייתי אומר לך". אני אסירת
תודה לכל ההתנהלות שלו בעניין החתונה ואמרתי לו את זה. "ככה אני מתנהל כל
החיים", הוא אמר. נכון, אמרתי, אבל עכשיו זה ניכר עוד יותר מתמיד. "את
יודעת שאני אוהב אותך" הוא אמר בסיום השיחה וגרם לי לאהוב אותו עוד יותר. אני
מרגישה קרובה למשפחה שלי וזו תחושה חדשה בשבילי.
וטיג'י.
כבר כמה ימים שאנחנו לא עובדות
כרגיל ורק סוגרות פינות שנשארו פתוחות. אנחנו מבלות את כל הזמן שלנו ביחד וכל יום
כזה שעובר מבהיר לי כמה אני שמחה שאנחנו עושות את זה. אחרי כמעט שנה של מחשבות
ותכנונים זה סוף סוף עומד לקרות. זה לא פשוט לארגן חתונה, אבל זה מראה לי שוב ושוב
באופן מוחשי עד כמה אני שמחה וגאה להינשא לה. החיים שלנו לא הולכים להשתנות, כמו
שלפעמים סוברים לפני חתונות, ואני מוכנה לחתום עליהם בדיוק כמו שהם מעכשיו ועד
עולם. ולצד זה תמיד תהיה לנו החוויה המשותפת המדהימה הזו ביחד.
אני מתרגשת, משתפכת ולא יכולה
לחכות. כנראה שככה מרגישה כלה יומיים לפני חתונתה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
