ללכת עם החידה, לעשות מזה סרט

שבוע החתונה עבר עלינו ברגשות מעורבים ובעיסוקים מגוונים. מצד אחד היינו עסוקות חלק גדול מהזמן בסידורים אחרונים הקשורים לחתונה. נענו כל הזמן בין מדידות אחרונות של השמלות, אישורי הגעה, ביקורים אצל שיננית וסַפָּר וקניית שרשראות, עגילים, נעליים נוחות (בשבילי) וסוכריות גומי. מצד שני, שתינו היינו בחופש מעבודה, מה שאפשר לנו להתרכז בנוסף גם בדברים אחרים. למשל בנירה, חברה טובה שבאה במיוחד לחתונה מארה"ב, ושמחנו לבלות הרבה איתה ועם זוגתה. שתיהן גרמו לנו להרגיש צעירות כמו שלא הרגשנו לאחרונה וישבו איתנו ביותר פאבים בשבוע אחד ממה שיצא לנו בחודשיים שלפני. נירה ואלי המקסימות התרגשנו איתנו מאוד, ביקשו כל הזמן לשמוע עדכונים, וגרמו לנו להתרכז בעיקר (החתונה) ולא בטפל (הסידורים).

חוץ מנירה ואלי היו עוד דברים שעזרו לנו ליהנות, ובמיוחד אחד ספציפי. כשזוג סטרייטי מתחתן, כולם יודעים שהחתונה היא הרבה פעמים גם בשביל ההורים והמשפחה ולפעמים קצת שוכחים לבדוק מה הכלה והחתן רוצים. בשביל זה בדיוק, זה ההימור שלי, המציאו את מסיבת הרווקות ומסיבת הרווקים. סיטואציה שמטרתה לשים את בני הזוג במרכז ולגרום להם שמחה ושעשוע. אצלנו זה קצת שונה: קודם כל, כי אנחנו ממש לא זוג סטרייטי. שנית, ארגון החתונה שלנו היה שונה מהותית מאחר שבעיקר היה חשוב לנו לעשות מה שאנחנו, ולא אף אחד אחר, רוצות. שלישית, הקונספט של מסיבה נפרדת שלי ומסיבה נפרדת שלה נראה לנו מופרך מיסודו, אבל רצינו בכל זאת לעשות מעין אירוע מקדים. ולכן התכנסנו לחשוב על רעיון אחר שיהיה לנו נחמד וכיפי.

זה היה סשן חשיבה קצר במיוחד. מה אנחנו הכי אוהבות לעשות ביחד? לארח חברים בביתנו הקט ולאכול, ובמיוחד את השילוב בין השניים. במסורת היהודית נהוג בעדות מסוימות לעשות שבת חתן, ויש עדות שבהן עושים במקביל גם שבת כלה. אז לא שאנחנו מסורתיות במיוחד, אבל זה רעיון נחמד לו רק היה לו טוויסט גאה. כאן באה לעזרתנו דרקונית. מה אפשר לעשות עם הרעיון הזה כשיש שתי כלות? כמובן, שבת כלות! חיש מהר ארגנו רשימה של אוכל יהודי בעזרתו האדיבה של גוגל, ארגנו רשימה של סרטים שאנחנו אוהבות בעזרת הזיכרון של טיג'י ואצנו לסגור את הפרטים האחרונים. בסופו של דבר אכן היה אירוע משעשע, בו שכנו זה לצד זה בין היתר הנסיכה הקסומה, הרפתקאותיה של פריסילה מלכת המדבר, כבד קצוץ, איקרה, דג מלוח וקיגל. זו הייתה אתנחתא מבדרת שהפיגה קצת את הלחץ המתון ששרה עלינו.

שתינו היינו קצת לחוצות משתי סיבות: הראשונה, כל הסיטואציה המשפחתית הייתה טרייה למדי, ובמסגרת המריבות שמבטיחים לכל זוג שנישא גם אנחנו רבנו על הנושא הרבה. רבנו אחת עם השנייה וכל אחת עם משפחתה, ואז חזרנו עם דיווחים חדשים לריב שוב אחת עם השנייה. זה לא היה נעים במיוחד, אבל בין ריב לריב בכל זאת הצלחנו לבלות וליהנות ביחד ולהיזכר כל פעם מחדש למה בכלל אנחנו כאן. הסיבה השנייה שעוררה קצת מתיחות הייתה הטקס. הזכרתי באחד מהפרקים שביקשנו מדמות ציבורית ידועה (לצורך הנוחות נקרא לה מ"ם) לערוך את טקס הנישואין שלנו וקיבלנו הסכמה עקרונית. מאז הספקנו כבר לשבת עם מ"ם, לגלות דמות אינטליגנטית ומרתקת, לחשוב הרבה בעזרתה ובאופן עצמאי על מה נרצה שיהיה בטקס ולקבל כמה החלטות: שכמה חברים וחברות ידברו בטקס, מי יהיו הנ"ל, שאנחנו נקריא דברים אחת לשנייה, מה יהיה סדר הדברים המשוער - וגם שנרצה שהיא תגיד כמה דברים מקדימים.

שבוע לפני החתונה הכל היה סגור. החברים והחברות הדוברים בטקס קיבלו מיילים מפורטים והתחילו לעבוד על הדברים, אנחנו כתבנו טקסטים ולא הראינו אותם אחת לשנייה (בפעם הראשונה ביחסינו) והכל התחיל להתגבש ולקבל צורה. הכל, מלבד הדברים שמ"ם הייתה אמורה לשאת... שתינו נלחצנו קצת מהעניין, בעיקר כשניסינו להשיג את מ"ם בטלפון ללא הועיל. יומיים לפני החתונה, כשטיג'י כבר עשתה חורים בכל הקירות בבית מרוב היסטריה, קיבלנו גרסה ראשונה של הדברים. מאותו רגע ואילך אני הייתי רגועה לחלוטין, סמוכה ובטוחה שהטקס יהיה לרוחי. טיג'י דווקא הייתה מאוד לא רגועה – היא בניגוד אליי, שדוחה המון דברים לדקה התשעים, לא מסוגלת לעשות דברים ברגע האחרון וצריכה מרווח נשימה גדול מספיק. הכל נסגר פלוס מינוס ביום שלפני החתונה, אך למעשה עד הטקס עצמו לא ידענו במדויק מה הולך להיאמר.

את יום החתונה עצמו היינו נחושות בדעתנו להעביר ברוגע ככל האפשר. קיווינו שנצליח לישון בלילה שלפני כמו שצריך ותכננו לפצוח בארוחת בוקר בשעה שתאפשר לנו לא להיזרק מהמיטה מוקדם מדי. היעד: מסעדה נחמדה בשם "טאטי לופט" שממוקמת ביהוד ושאנחנו סועדות בה לא מעט (וממליצות עליה בחום). אספנו את אחותה של טיג'י ואת דורון חברי הטוב, שנבחר ברוב קולות לבלות איתנו את היום כולו, ושמנו פעמינו לעבר היעד. אכלנו, שבענו, נסענו הביתה לנוח וקנינו עיתון כדי שיהיה לנו איך להעביר את הזמן בשלבי האיפור וסידור השיער העתידים לבוא. בעיתון ציפתה לנו הפתעה: לא אחת, אלא שתי כתבות גאות! האחת על הומואים דתיים והשנייה על משפחות שבהן יש שני ילדים להט"בים. לא יכולנו שלא לחשוב שמישהו במערכת העיתון חשב עלינו...

כל נושא האיפור והשיער היה דיון שניהלנו ביחד ובעיקר ניהלתי עם עצמי לאורך התכנונים. מצד אחד, אני לא מתאפרת כמעט בכלל ביומיום. מצד שני, זה אירוע חגיגי בהחלט ואני רוצה להיראות במיטבי. מצד שלישי, אולי אני יכולה להיראות במיטבי גם לא על פי סטנדרטים מהסוג הזה? בסופו של דבר החלטנו שתינו ללכת על איפור מינימלי ככל האפשר וסידור שיער פשוט ככל האפשר. נסענו לסשן ארוך ומייגע בן ארבע שעות, שממנו יצאנו טיג'י ואנוכי עם שכבת האיפור העבה ביותר שהייתה עלינו אי פעם והמון ספריי לשיער, אבל בהחלט מאוד יפות ומוכנות לחתונה שלנו. אין ספק שהשקענו הרבה מאוד זמן ואנרגיה בלהיראות קז'ואל... בסופו של דבר אמנם נראיתי נשית יותר מהרגלי, אבל כמו שאמר לי חבר כמה שבועות אחרי החתונה ועשה לי את היום: "היה נורא משעשע לראות אותך עם שמלה ואיפור ושיער מסודר, אבל עם שפת גוף בוצ'ית לחלוטין".