2000 - הדירה הראשונה – קומונה בכפר סבא
ביום ראשון אחד בתחילת אוגוסט 2000 קמתי בבוקר, ארזתי תיק גב גדול
וסגול שקניתי במיוחד למען המטרה ועליתי על קו 641 שנסע מנתניה, עיר הולדתי, לצומת
רעננה. שם ירדתי מהאוטובוס והלכתי, בחורה שמנמנה למדי בחום של אוגוסט ובלחות של
אזור השרון, עד לקומונה שלי בכפר סבא שבה התחלתי שנת שירות. עד אותו בוקר היא הייתה סתם דירה ישנה ודי
מצ'וקמקת ששמחנו שהצלחנו למצוא במחיר הזעום שהקצתה לנו התנועה, ומאותו יום היא
הפכה לחיים החדשים שלי. שם חלקתי חדר למשך חצי שנה ראשונה עם דורון ואז בחצי השנה
השנייה עם ענבר, שניהם נהיו חבריי בנפש ומשמשים בתפקיד עד עצם היום הזה. יחד
ניהלנו שיחות עמוקות בלילות וקמנו בבקרים להתנדב בגן הילדים בעלי הפיגור. הקומונה
בכפר סבא הפכה להיות מרכז החיים והבית הראשון בחיים העצמאיים שלנו. ממנה יצאנו
לפעולות התנועה שהעברנו, משם ארגנו הפגנות וחלוקות פלאיירים עם חניכים פעילים, שם
נלחמנו מלחמת חורמה בחולדות שגילו את הכנסת האורחים שלנו ולשם חזרנו אחרי ישיבות
מתישות במרכז התנועה.
שלושה שבועות אחרי תחילת השנה עשיתי קרחת. את המעשה עצמו ביצעה נירה,
שהייתה הלסבית הראשונה שהכרתי בחיים האמיתיים, ושבה הייתי מאוהבת. עוד לא חשבתי על
עצמי כעל לסבית דאז, רק השתעשעתי בתוכי בתחושות הנעימות שהקרבה לנירה עוררה בי.
הקרחת בהחלט גרמה לי להיראות לסבית, ואולי היא זו שהובילה לכך שבערב אחד בנובמבר
מצאתי את עצמי בחוף הים בבית ינאי מתנשקת עם בחורה. זו הייתה נגה, חברה של חברים
מתקופת התיכון, שניסתה כנראה לרמוז לי נואשות שהיא מעוניינת בי. לא הבנתי שום דבר,
או שלא העזתי להבין, עד אותו לילה בבית ינאי שבו נגה העזה קצת יותר ויזמה לראשונה
מגע בינינו. דבר עצום ומרגש שממנו לא הייתה דרך חזרה קרה בחיים שלי באותו לילה, אך
לצערי לא הבשיל לידי קשר כי נגה התאהבה עד מהרה בבחור אתו היא חיה עד היום. נותרתי
שבורת לב ומלאת מחשבות.
2001 - הדירה השנייה – בסיס עובדה
שנת השירות נגמרה ואני התגייסתי לחיל האוויר. בשיחת השיבוץ שהייתה לי
בתום הטירונות הציבו בפניי כמה אופציות לבסיס הקבע העתידי שלי. את שנת השירות
ביליתי קרוב יחסית לבית הוריי וממנו רציתי להתרחק כמה שיותר. לכן בחרתי דווקא
בבסיס עובדה, שהבטיח הרפתקה רחוקה ולא ידועה. ביום ראשון של השבוע שאחרי, אי שם
בסוף אוקטובר של שנת 2001, אחרי שש שעות נסיעה בשלושה אוטובוסים, הגעתי מצוידת
בתיק כחול וענק מלא בגדים וקופסאות שימורים לביתי החדש.
הוא היה בית קשוח הרבה יותר מהקומונה האהובה. בו נלחמתי במערכת כדי
לשרת בתפקיד מעניין יותר וכשלתי. בו הלכתי קילומטרים על גבי קילומטרים בחולות
המדבר שמסביבם כלום אינסופי ורציתי לברוח. בו התייאשתי ושקעתי לתוך עצמי, כלואה
בארון המחשבות שלי על משיכה ובחורות שהסתרתי מכולם אחרי תגובה אחת שלילית ומייאשת.
אבל במדבר גם למדתי מה זה חוסר אונים ויכולתי לו. התגברתי על הפחד שלי ממקלחות
משותפות והשלמתי עם הגוף שלי, שסיים את השירות הצבאי עשרים קילו פחות מנקודת ההתחלה.
שם התגברתי על התגובה השלילית הראשונה וחיפשתי תגובות אחרות, מחבקות, וגם מצאתי.
שם הבנתי שזהו זה, אני אוהבת בחורות ועכשיו כל שנותר הוא לעגן את זה במציאות.
2004 - הדירה השלישית – יהושע בן נון
זה היה אמור להיות זמני, רק לארבעה חודשים. חברה מקבוצת הבנות הבוגרות
של איגי שבה הייתי חניכה חיפשה שותפה שלישית לדירה בתל אביב עד סוף החוזה ולא
מצאה. אני בדיוק התחלתי לעבוד כפקידת קבלה בחברת הייטק גדולה והרווחתי סוף סוף
משכורת אמיתית. לבית הוריי חזרתי לכמה חודשים אחרי השחרור בלית ברירה, וביליתי את
רוב הזמן החופשי שלי בתל אביב, עם תיק על הגב, מה שאפשר לי לישון אצל חברים כמה
שיותר ולא להצטרך לחזור לנתניה. שמחתי על הרעיון למצוא לי בית משלי, גם אם רק לכמה
חודשים.
בשבת שמשית אחת, לבושה בשרוואל וגופיה ורזה בעשרה קילו נוספים מתקופת
השחרור, לקחתי את האוטו של ההורים לתל אביב. שם העליתי לחדר החדש שלי פוף, גיטרה,
שידה קטנה וכהה מעץ ותיק לא גדול עם כמה בגדים. מזרון קניתי דרך מודעת יד שנייה
והובלתי אותו על גג האוטו, לא קשור לכלום ומוחזק ביד ובכבלים של ההתנעה. בחדר שלי
לא היו תריסים, אבל זה לא הפריע לי. הייתי חוזרת מהעבודה עייפה וצונחת על המזרון,
בדרך מספיקה עוד להסתכל על החדר שסביבי ולהיות מאושרת. הרגשתי כמו לסבית בוגרת
ומנוסה כשהייתי מגיעה לקבוצת הבנות ויוצאת למקומות גאים. בעיקר כשיכולתי לסיים את
הבילוי ולחזור מאוחר בלילה בנסיעה קצרה באוטובוס או ברגל לבית התל אביבי שלי.
2004 - הדירה הרביעית – אשתורי הפרחי
ארבעת החודשים התארכו, ונשארתי בתל אביב בעקבות מערכת יחסים ואהבה
גדולה לעיר. זו הייתה דירה במיקום מרכזי מאוד, מה שכנראה הסתיר ממני את איכות
הדירה עצמה. המון מדרגות עד הקומה השלישית וחצי, רוח וגשם שנכנסו חופשי, ארון
מתפרק שלא עזרו לו כל הברגים בעולם, זרם מים דליל שהפך כל מקלחת לפרויקט, ומה לא.
גולת הכותרת הייתה נזילה אצל השכנים מלמעלה שאילצה את האינסטלטור לפעור חור בקיר
האמבטיה שבינינו לבינם. שבוע שלם של מקלחות איטיות כרגיל בצירוף חשש להצצה.
אהבתי את בזל. אהבתי את הידיעה שממש מתחת לבית שלי מחכים לי סניף של
גלידה וניליה, סושיה מעולה, ירקן, וכמה בתי קפה נחמדים. האהוב עלי מביניהם היה
לולו, אותו כיניתי "הלבן" על שם הריהוט הלבן במקום. ראיתי המון הופעות
בשנה הזאת, בערך פעמיים שלוש בשבוע. הכרתי אנשים חדשים ונהניתי מהחיים.
2005 - הדירה החמישית – אבן גבירול
הרגשתי כמו תל אביבית ותיקה. ידעתי כבר מה צריך לחפש בדירה והכרתי את
האזור היטב. תל אביב הרגישה כמו משפחה. חברים טובים גרו איפה שלא הסתכלתי. יעלה
שגרה עשר דקות הליכה ממני והיינו הולכות הרבה להופעות יחד, ענת שלמדה איתי גרה שני
בניינים לידי והיינו נוסעות יחד לאוניברסיטה, רונה שהכרתי דרך דורון וגרה בבניין
שליד ועוד רבות וטובות. כשהתחלתי ללמוד קניתי קטנוע והעיר הפכה לקטנה ומשפחתית עוד
יותר. די מהר הייתי מעורבת בתאונה מצערת שהרסה את הקטנוע לחלוטין, אבל העיר המשיכה
להיות ביתי.
אהבתי לעיר רק גדלה, אך מערכת היחסים שלי הלכה והתרסקה. כשחידשנו את
חוזה הדירה בשנה השלישית כבר ידעתי שזהו. חודשיים מאוחר יותר ארזתי את כל חפציי
לתוך ארגזים, שקיות ומכוניות והעברתי הכל לבית הוריי בנתניה. הספקתי לישון שם רק
פעמיים, על הספה בסלון, לפני שהתחילה אופרת הסבון של טיג'י ושלי.
2008 - הדירה השישית – רמת גן
הכל קרה נורא מהר. בכלל תכננתי לשכור דירה משלי ולגור קצת לבד, אבל
מצאתי את עצמי ישנה איתה, כל יום מחדש באופן לא מתוכנן. שלושה חודשים הסתובבתי עם
תיק על הגב ועשיתי כביסות אצל ההורים עד שהיא אמרה "די עם זה. הרי את כבר גרה
כאן, אולי תעברי באופן רשמי?". התחלתי להתחלק איתה בחשבונות ובטיפול בצמד
החתולים, והבלגן שהיה שפוך בארגזים התחיל לנסוע בכיוון רמת גן.
זה היה הבית הכי ביתי שלי. שם צבענו את הקירות וסידרנו כמו שרצינו
וקנינו חפצים של גדולים, שם אירחנו חברים למפגשים המוניים ושם תכננו את החתונה
שלנו. הכרתי את השכנים ואת השכונה ואהבתי להיות קרובה מאוד לתל אביב אבל באזור עם
חנייה. שנה לאחר שעברתי אליה התחלתי לעבוד בירושלים. כל יום התחיל בשעה פלוס
בפקקים והסתיים בשעה פלוס לכיוון השני. הייתי עייפה ומותשת וחסרת זמן. דיברנו על
מעבר זמני לירושלים, רק כדי לראות איך זה, אבל היה לי קשה לוותר על הבית שלי וגם
הנסיבות לא התאפשרו. לפני חצי שנה נסענו לטיול ירח דבש של שלושה חודשים בארה"ב
ובקנדה. את הדירה השכרנו לזוג עם שתי ילדות שהחריב לנו חלקים ניכרים מהחפצים.
כשחזרנו היה ברור שאנחנו פורקות לצורך אריזה מחודשת.
2011 - הדירה השביעית – ירושלים
החל מלפני חודשיים אנחנו ירושלמיות. בשבוע אחד סגרנו את חיפושי הדירה
וחתימת חוזה, בשבוע שלאחר מכן ארזנו בטירוף והובלנו את כל מטלטלינו. החתולים צלחו
את המעבר בשלום ואנחנו התחלנו להתרוצץ בעיר הענקית והלא מוכרת כדי למצוא רהיטים
ושלל שירותים. בחודש אחד הלכתי לאיבוד יותר ממה שעשיתי בכל השנתיים שבהן אני עובדת
בירושלים. בחודש השני כבר התחלתי להכיר את כל הפינות הנידחות של העיר.
מתחת לבית שלנו יש יער. אנחנו גרות במעלה כביש מתפתל שמוביל להר. מזג
האוויר קריר ונעים גם בימים חמים ואני מלאת התרגשות על החיים החדשים שהעיר הזו
מאפשרת לי. היא לא דומה לכלום, ירושלים. הכל עובד כאן קצת אחרת, החל מהכבישים דרך
האנשים ועד למקומות הבילוי. כל יום אני לומדת עוד קצת. במרחק של רבע שעה ממקום
העבודה ושעה מאזור המרכז האהוב אני מוצאת לאט את המינון המדויק של כל דבר. הבית
שלנו הולך ומתמלא בדברים יפים ואני מקווה שלא ירחק היום בו הוא יתמלא גם בילדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
