אני בת 15. זה חודש דצמבר ואני יוצאת לטיול השנתי של כיתה י'.
אני לא זוכרת לאן היה הטיול ומה עשינו.
אבל אני זוכרת את הדס.
הדס בלונדינית ושזופה, כיאה למדריכת טיולים.
יש לה עיניים בהירות ושליטה מלאה בשירים ישראלים.
אני לא כל כך אוהבת טיולים- אני שמנמנה והמסלולים קצת קשים לי.
אבל בטיול הזה אני כל הזמן הראשונה.
הדס מאוד ידידותית. היא מחייכת אלי הרבה.
אני מרגישה מיוחדת.
היא ואני הולכות ושרות לאורך כל המסלולים.
שירים שאף אחד לא מכיר.
למה שילדים בכיתה י' מנתניה יכירו שירי להקות צבאיות?
אין לי הרבה חברות מהכיתה.
הבנות חושבות שאני מוזרה.
זה בגלל שאני לא אוהבת לעשות סבב נשיקות שלום כל בוקר.
זה לא נוח לי להתקרב אליהן ככה.
אבל להדס לא אכפת לי להתקרב.
אני כל הזמן מסתכלת עליה.
לא אכפת לי שהיא רואה.
היא מחבבת אותי.
המחשבות שלי רצות כל כך מהר.
היא תחבב אותי נורא, ותרצה לשמור איתי על קשר.
למרות שאני בת 15 והיא בת 22.
אני בוגרת לגילי.
זהו, זה מה שאני רוצה.
שתשמור איתי על קשר.
ואז לה אני אוכל לתת נשיקה בכל פעם שניפגש.
על הלחי, בטח שעל הלחי.
אני בת 15 וכבר היה לי חבר.
אני מצ'וטטת עם כל מיני בחורים.
והדס נורא יפה.
אבל זה כבר היום השני של הטיול.
יש לה מחרתיים יום הולדת. היא סיפרה לי ביום הראשון.
היום האחרון עובר מהר.
היום אנחנו שרות שירי אירוויזיונים.
אני כמובן עדיין ראשונה.
הערב מגיע. כולם רוצים הביתה, לישון.
אני רוצה להישאר עוד קצת.
את הדס אני לא רואה יותר אף פעם.
אבל אני עדיין זוכרת את החיוך שלה.
ואת הנמשים השחומים.
ואת תאריך יום ההולדת.