The Heart Of The Blue Eyes Dragon

פעם הייתי קרצייה, עברתי את זה והפסקתי להיות קרצייה, עכשיו אני מרגישה שזה חוזר.

אני יודעת שרחמים עצמיים זה לא דבר טוב

נה צ'אן לימדה אותי

אבל אני מרגישה כל כך מטומטמת וקרצייה בזמן האחרון

אני לא מסוגלת לשתוק לרגע

או להתעקש על דברים

והגעתי לרגע שאני מרגישה "סיינר תסתמי קצת את הפה הענק שלך כבר, את לא מצליחה לראות שכבר נמאס להם ממך?!?!?!?!!?!"

יש זמנים שאני מרגישה קצת בחוץ

לפעמים זה יותר מידי

מעולם לא הרגשתי הרגשה של "טוב, נמאס לי מהמשפחה הזאת" כי אני סבלנית

אבל לפעמים אני מרגישה קצת בחוץ בגלל כל הקבוצה השנייה הזאת שלהם....

(הל אני מקווה שאף אחד מהם לא קורא את הבלוג כרגע)

אני מנסה לחשוב קצת בהיגיון:

מותר להם, לא?

אבל אני מרגישה שאני אף פעם לא הוצאתי אותם משום דבר ולא הסתרתי דברים

אז בקיצור רק רציתי להגיד את זה למישהו

בתקווה שיש פה באמת מישו שמקשיב לי.