The Heart Of The Blue Eyes Dragon

כשהסתכלתי החוצה ראיתי שלג – זו לא הפעם הראשונה שהרגשתי ככה.

ישבתי בחדר שלי, דלת נעולה, עיניים דומעות וקול מיבב.

איך שוב עשית לי את זה?! איך?!

שוב הפסדתי לה במלחמה שבתוך הראש שלי, שוב נתתי לה את הקול ואת הגוף שלי.

הכל כואב כל כך!

איך יכולת לתת לזה לקרות?! חשבתי שאת חזקה יותר מזה!

הדמעות זלגו על הלחיים שלי. שכבתי מכורבלת בתוך השמיכה שלי, רועדת מקור למרות שהחלון סגור.

החרב שלי הייתה זרוקה על הרצפה, מלאה דם.

ועל הרצפה היה מרוח דם, הדם שלי.

הסתכלתי עליו בפחד, לא מסוגלת לחשוב על יותר מכמה משפטים פשוטים.

לא רציתי לחשוב איפה הוא, או איך הוא מרגיש עכשיו...

לא רציתי לחשוב מה ההשלכות של כל זה עליי...

והאמת היא, שלא רציתי לחשוב בכלל, נתתי להרגשה הרעה הזאת להשתלט על כולי ושתקתי.

כל זה היה אחריי ההפסד בקרב הראשון על העצמאות שלי.

איך אמשיך לחיות איתו כך באותו בית?...

(בעיקרון הקטע נכתב בעקבות RP של בלאק קארה (הרוח הרעה של סיינריה - הOC הטאליה שלי) ובלאק קיקו (רוח רעה שלי יפן (בטח טעיתי בהגדרה XD)))