The Heart Of The Blue Eyes Dragon

הבנתי שאם לא אהיה דרמטית מספיק, לא יהיו כאן הרבה תגובות וכניסות,

הבנתי שאם לא אפרסם את הבלוג שלי יותר, לא יהיו כאן הרבה כניסות,

הבנתי שלפעמים זיכרונות זה לא דבר נורא,

הבנתי שבשביל להצליח צריך להשקיע,

הבנתי שאנשים לוקחים אותי ברצינות,

הבנתי שהאחים שלי מאוד קשורים אליי,

הבנתי כמה אכפת לאלפרד ממלחמת העצמאות שלו,

והבנתי שאני צריכה לעשות משהו בקשר לזה!

גם פוסטים קצרים אבל מאוד דרמטיים יימשכו אנשים לקרוא עוד,

אבל מה אני אמורה לעשות, כשהחיים שלי פשוטים כל כך?

אם אני אמשיך לחפור לאנשים להיכנס, הם ייכנסו, מניסיון.

היום נזכרתי במערכות יחסים שהיו לי השנה, והאמת, שלא ממש התרגשתי להיזכר בשתיהן,

זה לא היה נורא כל כך.

ואין לי מה להסביר בקשר לשאר.

אבל רציתי לכתוב משהו דרמטי, על אחת המערכות יחסים שהייתה לי השנה,

אבל החלטתי שזה לא פייר כלפיכם, שאני אשפוך את הלב שלי על,

פשוטו כמשמעו, ש-ט-ו-י-ו-ת!

הן נגמרו, כי ככה כל סופה של מערכת יחסים בגיל 13, להיגמר,

לא כך?

והינה, למרות שהבטחתי שלא אדבר על זה לפניכם, דיברתי.

אם יהיה לי כוח אחריי זה, אספר לך על המערכת יחסים שלי בכיתה ג' XD

פשוט טלנובלה...

כי לקחת 17 ילדים שעברו מבחן ולתקוע את כולם בכיתה אחת בלי להדריך אותם קודם,

יוצר בעיות נפשיות וטראומות לכל החיים XD