לו רק יכולתי להיות מיוחדת יותר.
לעשות משהו שאחרים לא יכולים.
פעם יכולתי.
פעם האמנתי בעצמי.
ידעתי שהקול שלי, הוא כמו קסם.
ושלא הרבה אנשים מתרשמים מקסמים כשמציגים אותם.
אבל שמתרשמים מהם כשנתקלים בהם במקרה.
לא הייתי אומרת שאני חסרת ביטחון.
יש לי ביטחון.
במיוחד כשאני עם אוזניות.
כשאני מרגישה שמותר לי להתעלם מאנשים וללכת לפי הקצב.
פעם הייתי שרה הרבה.
אבל בחטיבה אין מקהלה.
השקעתי.
הלכתי לאודישנים של הלהקה העירונית.
טעיתי בכמה תווים.
זה היה נראה כמו דחייה.
אבל עם טיפת מזל שיש לי התקבלתי.
התקבלתי.
וזה החזיר לי את הביטחון לשיר.
לו רק הקול שלי היה מיוחד יותר.
יפה יותר.
מדהים יותר.
הוא חזק.
הוא רועש.
הוא עמוק.
לא משהו שמתאים לילדה בת 13.
אמרו לי שאני שרה יפה.
שאני צריכה לעשות עם זה משהו.
לו רק יכולתי להשתפר יותר ממה שהשתפרתי מאז כיתה ב'.
אם הם היו רואים איך נשמעתי אז, הם היו רואים איזה שינוי עברתי.
אבל לא.
הם כמעט דחו אותי.
באודישן הראשון בחיים שלי ללהקה של הצופים נתנו לנו שיר ספציפי לשיר.
אחריי שכמעט שבועיים עברתי על שיר אחד שרציתי להכין.
פתאום בלחץ ההוא של האודישן.
שיר חדש.
שלא מתאים לקול שלי.
הייתי מאוכזבת מעצמי כל כך.
זה היה לא בסדר.
לו רק יכולתי להוכיח להם.
הם היו מי שהוריד לי את הביטחון.
חמש שנים מאז ועדיין נלחצתי מהאודישן.
למרות שכבר עליתי על הבמה לא מעט מאז.
אומרים שהשתנתי.
זה יכול להיות.
אני מחייכת יותר.
אני בוגרת.
אני מקבלת את עצמי כמו שאני.
אבל עדיין.
הייתי שונה מאוד.
לו רק יכולתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
signer-The heart of the blue eyes dragon