The Heart Of The Blue Eyes Dragon

ואני לא יודעת אם הוא קורא את הבלוג אז נוותר על הרכילות.

לא שיש לי על מה לרכל, כן?

הוא הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהרגשתי ככה כלפיי מישהו.

אני לא יודעת למה, או איך, או מאיזה סיבות, אבל אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר שקיים.

יותר מאת עצמי. 

והחיוך שלו הוא מה שאני מחכה לראות כל השבוע. כי הוא גר קצת רחוק.

ואת הקול שלו אני מחכה לשמוע בכל הזדמנות שאפשר.

להסתמס אני מספיקה גם בשיעורים.

האמת היא שהייתי דלוקה עליו מלא זמן. יותר מידי.

ועד שאיכשהו הוא הבין את זה...

ועד שהוא איכשהו הסכים...

אוי זה היה מלא זמן.

אבל עכשיו אני מאושרת. החיוך לא יורד לי מהפרצוף.

כי כל מה שיש לי בראש זה הוא.

וכשאני חושבת עליו, אני מרגישה מאין תחושה כזאת...

תחושה טובה שממלאת אותי.

אז אני לא יודעת מה זה אומר עליי, זה שיש לי חבר, כן?

אבל למי אכפת.

יש לי חבררררררררררררררררררררררררר