סיפורים בהמשכים

פרק 2: ממעיטים בערכי

הוא הושיט לעבר ליבה את סכינו, מוכן לנעוץ אותו בכול רגע. אבל היא ידעה שהוא לא יעשה זאת.
"מה לעזאזל את עושה כאן?!".
"גם אני שמחה לראות אותך", גיחכה.
"דניאל. אחי הגדול".
"אנ'לא אח שלך!", צעק בכעס, "ואני בחיים לא יהיה!".
"כן אתה כן! אתה אחי החורג!".
הוא הזעיף את פניו, ואחז בחוזקה רבה יותר באולר.
"עדיין לא ענית לי", המשיך, "מה לעזאזל את עושה כאן?".
"מה ז'תומרת?", ענתה בתמימות, "באתי לבקר אותך! התגעגעתי! כמה זמן עבר? חמש שנים?".
הוא קירב את הסכין לליבה, והיא הבינה שכדאי לה לשתף פעולה.
היא שלחה את ידה לכיס מכנסיה, והוציאה משם מעטפה חומה.
"בשבילך", אמרה וזרקה לרגליו את המעטפה.
"בשבילי?", הופתע.
"כן, בשבילך".
הוא הרים את המעטפה. "מה זה?".
"מעטפה חומה. שמים בתוכה מכתבים ו...".
"אני יודע מה זו מעטפה!", התפרץ, "מה יש בתוכה?".
"אה! מכתב".
"מכתב?!",
"מה ציפית שיהיה שמה?".
דניאל השתתק. קת'רין גיחכה.
"אם אתה מעוניין, תגיד לי, בסדר?".
"מה... תני לי לקרוא את זה קודם".
הוא קם על רגליו, פתח את המעטפה, מוציא את המכתב. קורא כול מילה. מבטו התרכך. הוא הרים את עיניו, אך הוא לא ראה את קת'רין.
פגוש אותי ליד הכנסייה הישנה, שמע קול קורא לפתע מרחוק. 

הוא הלך במעגלים. רובה צעצוע היה בידיו הקטנות. טעון בחיצים. בובה קטנה הונחה מולו. עליה תלה לוח חיצים קטן. הוא התרחק ממנה ככול שיכל. הוא לקח את הרובה, מרים אותו למעלה, והביט דרך הכוונת למטרה שלו.
"שלוש, ארבע ו...", לחש, וירה.
החץ ננעץ בנקודה האמצעית. הקשה ביותר לקליעה.
הוא הוריד את הרובה. עיניו ממוקדות בחץ. כעבור רגע, חייך.
"הצלחתי. הצלחתי!".
הוא הרגיש נפלא. הוא רצה לצאת החוצה, לצעוק, לרוץ, רצה שכולם ישמעו. הוא לקח את בובת הדובי שלו.
"אתה רואה לוני?", קרא בהתרגשות, "הצלחתי! אני ווינר! אני ממש טוב בזה".
הדובי לא הגיב.
"צריך להיות טוב כמוני כדי לפגוע בנקודה האמצעית!", המשיך הילד להתרברב. "עכשיו אני בטוח שאוכל לתפוס אותם!".
"הי! אתה רוצה לשחק איתי?", שמע הילד לפתע. הוא הסתובב, קצת מבוהל.
"דוני, אל תבהיל אותי!", כעס על אחת הבובות שלו.

~2011~
נחירות רמות מילאו את חלל הבית. דניאל שכב על הכורסא התכולה. הוא היה עייף מאוד. במשך שעה וחצי ניסה לגרום לקת'רין לישון. אין מה לעשות, יש לילדה הרבה אנרגיות.

~~~

הוא היה רחוק מהכיריים רק בצעד, או שניים. לרגע עצר, וחשב: כדאי לי באמת לעשות את זה?
ואז נזכר למה הוא עושה זואת. הוא מוכרח לעשות זואת. אין דרך חזרה עכשיו. הוא מוכרח להמשיך. הוא חייב לעשות את הפשע הזה, כדי להציל את כולם.

~~~

דניאל נאבק בעצמו, מנסה להישאר ער. הוא היה חייב להישאר ער. זה היה ההסכם שלו עם מרי.
מרי... מבלי ששם לב, חיוך עלה על פניו. למרות שהייתה גדולה ממנו, בהרבה, הוא חיבב אותה, וקיווה למצוא מישהי יפה כמוה. הוא חיבב אותה, מאז היום בו הכיר לו אותה אביו, והודיעה שהוא מתכוון להתחתן איתה. גם אביו, וגם היא, היו גרושים. ולשניהם נולד ילד מהצד השני. דניאל נשם באיטיות. מרי הייתה יפיפייה אמיתית. היא ניראתה כנסיכה, רק בלבוש מודרני.

~~~

הוא לחץ על כפתור הגז, וסובב את כול הכפתורים לאש הכי גדולה. הכיריים בערו. אש כחולה יצאה מהן. עיניו הכחולות, חייכו ברוע לב. הוא זרק בקבוק ויסקי על האש, רואה איך היא בוערת. לא היה לו איכפת שהוא ימות הלילה. הוא ימות, בידיעה שהרג את הסיכויים שלהם להתפשט. מונע מהם את החיים.

~2016~
"הי, דניאל!". דניאל הסתובב לעבר הקול.
נערה עם שיער שחור, ובטן קצת מלאה, באה לעברו. שיערה הגיעה עד כתפיה. עיניה היו כחולות ויפות.
"הכול בסדר?".
"הכול עשר", ניסה לחייך. היא ראתה לפתע את המכתב בידו.
"מה זה?".
"אה?", הופתע. היא הצביעה על המכתב בידו.
"זה... כלום. מצאתי את זה באחד הבתים".
היא ניסתה לקחת את הדף, אך דניאל משך אותו לאחור.
"אנה...", מלמל. היא ישרה אליו את מבטה.
"אני... אני הולך לטייל קצת. אוקי?".
אנה הנהנה. ואז, ללא כול אזהרה מוקדמת, תפסה את כתפו בידה, ודחפה את פיה לפיו, מנשקת אותו בלהט. הוא חיבק אותה בחוזקה, והיא כרכה את ידיה סביב צאוורו.

היא ישבה על עץ, רחוקה מהם. אך לא מידי. משקפת כסופה הייתה על עיניה, והיא הביטה דרכה לארץ. פיה היה פעור כשראתה את אחיה מתנשק עם אנה בלהט. היא בקושי הצליחה להבין מה הם אומרים, אך היא ידעה קצת לקרוא שפתיים, וממה שכן קלטה, הצליחה להבין ששמה של הבחורה הוא אנה. והיא גם הבינה שהוא לא מספר עליה. מצד אחד, היא שמחה, כי לא רצתה לפגוש אותם. אך היא קיוותה שהוא כן סיפר עליה למשהו. קת'רין הורידה את המשקפת באיטיות מפרצופה. הבעה קצת מאוכזבת כיסתה את פניה. היא קיוותה שלא שכח אותה לגמרי, שחשב עליה כול יום, שהצטער שלא הקשיב לה. אבל עכשיו, ידעה בוודאות: לא איכפת לו ממנה. הוא ממעיט בערכה.
"יש לך מזל שאתה אח שלי", מלמלה בכעס.

"טוב.." אמר דניאל, מכריח את עצמו להתנתק מפניה.
אנה ניסתה להמשיך לנשק אותו, אך הוא דחה אותה בעדינות.
"אני ממש צריך ללכת", מלמל. הוא השתחרר מחיבוקה, והתחיל ללכת לכיוון היער.
אנה הביטה בו בשעה שהלך. היא הבינה שהוא מסתיר ממנה משהו.
היא לא יכלה שלא לתהות: מה הוא מסתיר ממנה?
היא הכירה אותו חמש שנים. הוא מעולם לא הסתיר ממנה כלום.
אך כאת, התנהג שונה.
תמיד הוא היה 'הקשוח' בחבורה. אך עכשיו, הוא היה מבוהל ומבולבל.

לא יודעת למה, אבל הרגשתי נפלא כשראיתי שהם מפסיקים להתנשק. איך שהוא, זוגות מאוהבים עשו לי רע. אולי כי אני שונאת רומנטיקה. אבל בייחוד אני שונאת שממעיטים בערכי. מי שכן ממעיט... שלא יתפלא אם הוא ימצא את עצמו קשור לסלע באמצע ים שורץ כרישים. לא יכולתי לסבול התנהגות כזו. בייחוד לא מאח שלי.

הוא הביט בו, פעור עיניים. "מה?!".
"מה ששמעת", אמר לו בכעס, "הם הצליחו לברוח!".
"אבל איך?! השרפה הייתה אמורה להרוג אותם לגמרי!".
"אל תשאל אותי! אני חושב שזה כנראה בגלל החוש השישי שלה!".
"שיט", מלמל בכעס.
"אז מה נעשה עכשיו? חייבים להשמיד אותם! אין להם מקום בעולם שלנו! הם תועבות!", ירק.
הוא החל ללכת בחדר במעגלים. "חמש שנים עברו", מלמל, "הם בטוח התחזקו. הממזרה הקטנה יכולה לשלוט בזה עכשיו. אסור לנו להמעיט בערכם!".

 אני יודעת שלקח לי מלא זמן להעלות ת'פרק, אבל פרק הבא זה יהיה יותר מהר! פראמאס!

עריכה-7/5, 11:41:
רק 2 תגובות? ממש מאכזב! תגיבו! זה לא עולה כסף!
אגב, עד שלא יהיו עשר תגובות- אני לא מעלה את הפרק!

עריכה-21/5, 16:27:
יש בנתיים רק 6 תגובות,
עוד 4 תגובות, פרק!
מחר אני אשלח למנויים הצצה לפרק הבא!