קראתם?
יופי!
דעתי להלן:
1. המצב
לא יכול להישתנות כשהרוב המוחלט רוצה רק
"לעשות
בעבודה”,
וחוץ מלעשות את אותו תפקיד
פשוט במקום בטוח שהוא מכיר מאתמול:
לא מסוגל לסקרנות בשום
נושא אחר כלשהו (לדפוק
מסמרים בשולחנות יצירה כאילו לוקה בפיגור
קל ובינוני).
2. זה
אומר ש20%
מהאוכלוסיה מרוויחה
באמצעות פניה לרגש שנועדה להשתיק את
ההיגיון.
למעשה האחוז גבוה יותר,
כי מעמד בינוני זה עניים
שכן יודעים להרוויח (עשירים
הם אלו שמבינים גם בהוצאות).
3. ראש
הממשלה הנוכחי יודע *רק*
להיבחר מחדש וכניראה גם
"לינשום".
נמאס *לי*
ממצביעים שמבטיחים את
המשכיות המוכר מאתמול *ויהי
מה*, רק
כי המוכר מאתמול נחשב לבטוח.
4. אני
אופטימי עם ניסיון.
5. רוב
העם *כן
רוצה*
מחירים גבוהים בכלל ואת
העלאתם בפרט;
כי זה מכריח אותו להמשיך
'לעשות
בעבודה'.
לו זה היה תלוי בו היה ישן
בעמדה,
העיקר שעכשיו אומרים לו
מה לעשות.
6. היום
כולם פסיכופתים.
7. אני
לא זוכר ש*הצבעתי*
לפוליטיקאים שמאפשרים
זאת.
8. כל
אחד חי במציאות שהוא בוחר בה:
העניים רוצים רק להתעלק,
המעמד הבינוני נואש שיגידו
לו "לעשות",
והעשירים הם מי שמסוגלים
לדמיין וגם לבצע את הפיתרון לבעיה.
9. זה
לא משנה.
מה שמשנה זה שהעניים
מצליחים לפנות לרגש כדי להשתיק את ההיגיון,
והמעמד הבינוני מקבל
הוראות מהמעסיק או מהסוהר.
10. רוב
המצביעים הם 'מטומטמת
המיקוד':
בת 60+
שכל היום צופה במה שנותנים
(מפסיקה
רק בשישי בבוקר כי צריך להתכונן לשבת),
ובעלה חוזר מהעבודה בערב (אני בספק אם יש בניהם
תיקשורת משמעותית).
אם אתה לא חלק מסעיף זה אינך ישראלי.
11. חבוב:
שינוי משמעותי *כלשהו*
משיגים *אך
ורק*
בהצבעה בפתק
שמתאים לך באופן אישי,
ולא במה שהמרצה באוניברסיטה
שיקר לך בכוונה:
"להפגין” -
להפגין זה לא-מחייב
ולטווח הקצר,
ולהצביע בקלפי
בפתק שמתאים לך באופן אישי זה מחייב
וגם הטווח הארוך שחוסך הפגנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
