חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

נתון מרשומותיי "דמי מנוי מישתנים" וגם "שינאת עניים"; כי שתי ספרות בילבד משמאל לנקודה מוכיחות כי לעניים אין מושג שהוצאה זו קיימת (למעט 'אוכל').
נתון נוסף: אם הם לא רואים את זה זה לא קיים.

נתון שלישי: כדי להבטיח עוד שעות ב'לעשות' הם מוסיפים מע"מ *לכל הקיים*.
נתון רביעי ואחרון: העניים מעדיפים תיקשורת חד-כיוונית כגון טלוויזיה וציות לפקודות ("ירדה הוראה").

מכאן נובע: 

אם הפסקת השימוש בסלולארים ע"י העניים איפשרה את הורדת מחירי השיחות (לרבות ע"י הגדלת התחרות), 

אז ההארה: אפשר לפטור בקביעות ממע"מ את כל העיסקאות שהעניים בכלל לא יודעים שקיימות(!!) ו\או לא מסוגלים להישתמש בהן באופן קבוע (לא סופרמרקט).

יישום בשטח - קבלת פטור מלא וקבוע ממע"מ בכל העיסקאות בכל המיקרים של תיקשורת דו-כיוונית:
1. אינטרנט: ספק, תשתית.
1א. הקמת אתר לרבות: רכישת וחידוש דומיין, איכסון, עיצוב ותחזוקה.
2. שירות בטלפוניה: שיחות, הודעות וגלישה (יתכן שנייח זו חיה אחרת).

למען הסר כל ספק: מכשיר הטלפון עצמו וגם חומרה *היקפית* למחשב: ימשיכו להיות ממוסים במע"מ בשיעור מלא.

רעיון שכדאי לבדוק, סיכויי היתכנות לא-גבוהים: הפחתה משמעותית בשיעור המע"מ על רכיבי מחשב פנימיים (כי עניים לא רואים אותם ולכן לא יודעים שקיימים, ולכן לא ילחצו על הפוליטיקאים שלהם להעלות ת'מחיר ויהי מה).
אני מציין במפורש "מחשב" ולא "אלקטרוניקה"; כי אותם רכיבים יכולים לשמש גם לטלוויזיות, ומי כמו העניים אוהבים את המסכים שלהם גדולים ככל הניתן.

*אם* התוכנית לעיל תצליח: אני ממליץ לשקול בחיוב פטור גם ממכס לכל מה שהעניים לא רואים, ו\או לא מסוגלים להישתמש בו באופן קבוע.