חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

בימקום להיסתפק ברע-במיעוטו: חשיפה / קליק (ppc) / תשלום רק לאחר סגירה בפועל (lead); מארק סוכר-יהודי פתר את הבעיה ע"י כתיבת "רשת חברתית" בטופס:
1. המישתמש מזוהה בתמונה ובמקום מגורים.
2. הגולש המזוהה ולכן מעורב ריגשית; יוצר בקביעות תוכן שחשוב לו באופן אישי, וגם מביע את דעתו על פירסומי חבריו.
3. בהמשך ישיר לעיל סוכר-יהודי פיתח שיטות מכירה ריגשיות הניקראות "מעורבות" (engagement):
3א. מה היא תמצית דעתי על התוכן? (אהבתי),
3ב. האם אני רוצה שגם החברים שלי ייחשפו לאותו תוכן? (שיתוף),
3ג. האם יש לי דעה בנושא? (תגובה).
4. כאשר משקללים לאורך זמן את *המישתנים הריגשיים הפנימיים של החברה המפעילה*, המאחדים את הפירסומות עם התוכן על-אף ההפרדה הפיזית הברורה:

 אפשר לימכור את הגולשים ביותר כסף!!

  ומכאן האימרה: "אם אתה לא משלם אתה לא הלקוח אלא המוצר שנימכר".

כאשר מפרסם מישתמש ב 'רשת חברתית': הגיוני *מאוד* להסיק שככל שיוצע לו מחיר גבוה יותר כך סיכויי השלמת המכירה גבוהים יותר! המזוהים במישרין היוצרים תוכן ריגשי שחשוב להם באופן אישי: מבטלים בפועל את ההפרדה הפיזית הברורה בין התוכן המקורי לפירסומות.

כאשר יש *גם רגש*; הגולש מיתייחס לפירסומת כחלק מהתוכן בגינו הגיע לאתר מלכתחילה (מה שלא ניתן להשיג כלל בהיתבסס רק על 'חשיפה' פאסיבית גם כשההקלקה חוקית!)