חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע
*אופי* העולים חייב לעבור אישור בוועדת עליה ממלכתית גלויה וקבועה # *לחייב* "מסוגלות *נפשית* להורות" כתנאי למתן טיפולי הפריה # היתבכיינות לשמה / עיניים דומעות / פנים אדומות: ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות!
http://www.goldy10.me |
| 5/2015
 המערכת: מדינה בחוב
*אתה* חושב שיש בעיה - הגדרת המצב כ"בעייתי" היא פרשנות אגואיסטית *שלך*! בפועל המערכת לא מקולקלת כי ניבנתה ככה: הנישארים בעבר הם עניים והתקועים בהווה הם מעמד בינוני. מכיוון שבדמוקרטיה העם מצביע לעצמו; הידפקות המיעוט שכן מבין בהוצאות: היא בילתי נימנעת.
כל עם ישראל בתגובה: "ואיך כולם אשמים לי בזה חוץ ממני? תגיד לי בדיוק את כל מה שאני רוצה לשמוע עכשיו, או שרק אתה אשם בחרשות שלי" - "בהנחה שאנו מיתעלמים מהמציאות: מה יכולה להיות הבעיה?! הרי כשמיתעלמים ממנה היא פותרת עצמה או שכולם אשמים לי חוץ ממני: אחרים אחראיים עליי ואחרים אשמים לי, ואם הם לא בוכים איתי אך ורק בשביל עצם הלבכות: אני ושפוטיי לא אוהבים אותם"...
"מה שאני רוצה קונה את עצמו".
שאני אבין משהו: כשהיה פחד מפיגועים זה היה "המצב" (הביטחוני), ועכשיו כשיקר מאשימים ענן עלום אחר?
אני הישראלי היחיד שלא קודם-כל מיזדרז להיתרגל לבעיה אחר-כך רואה אותה נוצרת?
מה עם קודם לחשוב? רק אני יודע להגיד לבנק "אין לי איך להחזיר את זה, אשמח להצעה אחרת כגון ריבית גדולה יותר על הפיקדון"?
בעיה ליקנות במקום אחר? בעיה ליקנות פחות? בעיה קודם לחשוב במקום רק אוטומט?
זה נישמע ציני, אבל זה באמת מה שהעם כן מכוון אליו: כשמאסה קריטית בוחרת בכוונה במחירים היקרים ביותר רק כי הם מכריחים 'לעשות' מקסימום שעות; כאילו כדי לכסות את החוב אבל באמת להיתפגר בעמדת "הלעשות" העיקר שעכשיו לא משעמם: הם דופקים את המיעוט (יאללה לבכות שזה בכלל לא קשור בין ביקוש והיצע 'כי זה לא בדיוק אותה מילה') -
אני יודע שאתם עושים את זה בכוונה; כי אם לא תיגזרו על עצמכם הוצאות היסטריות מה בדיוק יכריח אתכם "לעשות"? אתם עוד עלולים למות משיעמום! כשאתם קוברים את עצמכם בעמדת 'הלעשות': בטוח לא תמותו משיעמום. וכך אתם מקבלים את רצונכם: הכל "יקר". להיתלונן על כך זו צביעות לשמה!
'תגורו בהתאם לאמצעים שלכם'. הגבר החכם הזה לא נימצא במינוס.
מצב כלכלי זה מבחן התוצאה: 'המבוגרים החדשים' לא הוכנו ע"י הוריהם לחיים! את מכוונת בכוונה ללהיות הומלסית, לכל היותר לגור בדירת פח בשכונת מצוקה. הרי אם לא הפחד שמניע ללעשות את מתה משיעמום.
עובר לכם בראש "לעצור לחשוב"?
נידמה לי או שהתוכנית הזאת היא קודם פירסומת לאנשי מקצוע המדקלמים סיסמאות?
הרי אם היועצת כזאת חכמה למה היא עדיין שכירה? אם המייעץ כזה גאון מדוע אינו מילארדר?! מעניין מה עוצר אותם...
עם ישראל בתגובה: "אוף אין לי כוח לרשום" / 'כן, אבל "עכשיו"'.
הבנק מציע לכם קודם כל את מה שטוב לו! זאת לא אשמתו של העסק שאין לכם חוש שיפוט / חינוך מתאים / מגן בולשיט.
אם אני יכול להגיד "לא" אז גם השכיר יכול. אני לא מאמין לרגע שלא-זוטר בבנק מקבל מינימום, ואני לא מאמין לרגע שאין לו מושג איך להיות עצמאי; הרי ככל שהוא בכיר יותר בשוק הפרטי כך *בוודאות* כישורי הניהול שלו טובים יותר - המרוויח הבכיר במגזר הפרטי לא מכניס את עצמו *בזדון* לחובות.
העובדה *שלדעתו* של הלקוח מגיעה לו הצעה שטובה קודם כל לו: היא פרשנות סובייקטיבית.
הבנקים יודעים מצויין את המצב של כל אחד מלקוחותיהם. כשלקוח *שתמיד* בפלוס וגם יש לו הכנסה קבועה; מקבל אך ורק את הטלפון "מה דעתך על הלוואה?" וגם במסך הכניסה לחשבון שלו מופיעה תמיד רק פירסומת מודגשת באדום "זכאי להלוואה": מדובר במדיניות מכוונת, ששום 'תעודת זהות בנקאית' לא תשנה אותה.
מה זה "עוזרים לך"? 'אני רוצה שתיתרמו לי או שהחברים שלי לא אוהבים אתכם'? אתה זה שלא יודע לדבר איתם, ואתה זה שלא מסוגל להבין מלכתחילה מול מה אתה בכלל מיתמודד.
ההתחלה לפיתרון היא שאתה מודה שהבעיה היא קודם כל אצלך. אם כולם אשמים לך ואתה רק צודק: סימן שחובות זה כן המצב הנכון והמתאים עבורך - אתה *כן* נהנה מעצם הלהיתלונן.
* משלמים ליועץ משכנתאות, עם עדיפות לכזה שיכול לייצג אותך: להיות ולעשות בימקומך ובשבילך (כן כמו עו"ד). הבעיה היא שמכיוון שהוא לא יגיד לך בדיוק רק את מה שאתה רוצה לישמוע עכשיו, ומכיוון שמבחינתך זה לא משנה מה קורה במציאות אלא זה משנה רק מה **אתה חושב** שקורה: אתה תבכה שכל היועצים שקרנים ורמאים (וכן: כרגיל בתור צבוע-לשמו תאשים את כולם במצבך חוץ מאת עצמך).
את יכולה לעשות את מה שהגיוני או את מה שמרגיש לך נכון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
