הזמן שלי

בזמן האחרון יוצא לי לקרוא המון כתבות על אנורקסיה, מהצד השלילי שלה. ואני לא מתיימרת להיות אנורקסית. אני מחכה להגיע לשלב הזה, אבל כמו שאתן רואות כרגע אני היפופוטם!

אז אני רואה את כל הדעות הרעות על אנה/מיה

אני מבינה על מה הם מדברים, יש לי צד הגיוני במוח שיודע שמה שקורה פה לא בסדר.

ומצד שני, הדרך היחידה שלי לחיות, להיות מאושרת זה לבחור באנה.

כבר 3 ימים שלקחתי את אנה כמו שהיא רוצה וכבר הורדתי 2 קילו.  זה מה שהמשקל אומר לפחות

ועכשיו אני טיפה, אבל טיפה יותר מאושרת.

המחשבות האובדניות שלי, על הנשק ועל הכדורים פחות פוקדות אותי

כי אני יודעת שאנה איתי. אני יודעת שהיא תביא לי את האושר

אנה עוזרת לי לבחור ל ח י ו ת

כי איתה אני אתקרב לאהבה עצמית. אולי אצליח לאהוב את עצמי קצת יותר.

במשך 4 וחצי חודשים הנשק היה מוצמד לי כ"כ הרבה לגוף. כמעט והכנסתי את המחסנית ולחצתי. המחשבות לא עזבו אותי.

והיום, אני מרגישה שלאט לאט אני חוזרת אליה

עולה על דרך הישר, דרך הישר שלי. הדרך שאני מכירה שתביא אותי לאושר

נזכרת בימים ההם, שהייתי רוקדת ונהנת באמת. ואפילו שגופי היה חלש הייתי רוקדת הייתי נהנת. בלי לחשוב על הבטן הענקית, או הירכיים השמנות

סתם, רציתי לשתף אותכן בזה.

מקווה שהולך לכן טוב, אל תתיאשו

תזכרו מה שקייט מוס אומרת - אין דבר טעים יותר מהרגשה רזה. תזכרו את זה. פשוט תשננו את זה.

נשבעת שזה עוזר. והיא, כ"כ צודקת........