אני מרגישה פספוס, ובעיקר בזבוז של חופש וזמן.

למה חיכיתי כלכך הרבה זמן, לכלום ?!

אני רוצה חופש, חופש שלא נחים בו ונהנים בלי סוף, להרגיש שאני עושה  עם עצמי משהו.

כוסעמק.

כמעט כל החברות נאבדו להן .. והנה אנחנו לבד ..

ואת כל הזמן עסוקה.

ולי נמאס מהכל.

אני צריכה חופש מהחופש המעצבן הזה, ולהתחיל חופש אמיתי.

אפילו למשפחה שלי כבר אין לי כח, הלוואי שיסעו מפה לאיזה שבועיים .. לא יזיק לי קצת שקט גם מהם.

איכס, אני מרגישה מגעיל, עם עצמי ועם הכל.

אני חייבת להפסיק עם המחשבות האלו עלייך.

אני חייבת להתחיל להחבר עם עוד אנשים, אני הורסת את עצמי

ואת החופש הזה שכלכך חיכיתי לו ..

ואני מתחילה כבר עכשיו לפחד משנה הבאה, ושאולי עשיתי טעות שזו הייתה הבחירה שלי.

ממש יופי