לחיות מחדש

טוב הפרק ממש בלי עריכה אז סורי, רציתי להעלות אותו מהר
ותודה על כל התגובוות בפוסט הקודם, באמת שהעלתם לי חיוך והראתם לי שכמה שאני מאכזבת אתם לא מתייאשים, אז תודה רבה :]

תהנו מפרק משולש

נסיתי לזהות את הקול אבל לא כ"כ הלך לי .. לא הבנתי מי זה או מה הם רוציםם .. הייה הרבה צעקות

ברקע הייה אפשר לשמוע את זה -

" אמא שלך זונה בדוק האא ? מה הקשר בין זה לבין מה שאמרת מקודם יטמבל "

אחרי המשפט הזה שמעתי צחוק מתגלגל ברקע .

אני : " מי זה ? "

__ : " את לא מזהה ? "

אני : "אם הייתי מזהה לא הייתי שואלת מי זה "

__ : " פששש מכיתה ז' איתך ועד היום לא מזהה את הקול שלי .. למה לא למה לא "

אני :" חחחח איזה אהבלה את שני באמא שלי , קשה להגיד שזאת את ? "

שני : " ככה את לא מזהה אותי ? " הייה אפשר לשמוע את קולה הנעלב ואת הצעקה שדפקה לי

לתוך האוזן .

אני : " אוצצ' האוזן יזבללל "

שני : " טוב איפה את ? "

אני : "בבית .. "

שני :" באלך לבוא ?"

אני : " ל... ? "

שני : " לפארק לאן נראלך ?"

הצעקות עדיין המשיכו .. והקללות ? גברו !

אני : " חח מי המטורף שצועק שמה ? "

שני : "חח אופק וצחי הדפוקיםם ! ודניאל מישום מה הצטרפה אליהם "

[אל תחשבו לרגע ששכחנו מהחברים האמיתיים שלנוו שאיתנו מכיתה ז' - מי שלא זוכר את השמות

הם מופיעים בעונה הראשונה מתי שהיינו יוצאים לפארקים ומתי שהחבר'ה נסעו לאילת ]

אני : " אמ..נראה כבר אני רק יסיים פה משהו "

שני : " לסיים ? "

לשני אין שמץ על אותו אחד שהתחבר אלי לאיסיקיו - עדיין לא מצאתי את הזמן לספר .

אני : "כןן .. אני עוזרת לאמא שלי פה במשהו "

שני : "טוב סימי בזריז ותזרימי את עצמך לפה "

אני : " טוב אהבלה :] "

שני : "בי חיי "

השעה הייתה כבר 9 וחצי , אמא כבר בטח בחלום העשירי ישבתי בחדר כשהכל חשוך ומצאתי את עצמי

על המיטה מסיימת את השיחה עם שני קמתי מהמיטה והתנגשתי ברגל של המיטה עם הזרת [ אין דבר יותר

כואב מיזה ]

אני : "אחחחחחחחחחחחח כושלראבקקקקקקקק ערס" זה כאבי טופת שעוברים רק אחרי כמה דק' אורוכות

שלפעמים נשארים אפילו כחולים !

התחלתי לשחק עם הזרת מנסה להעביר את הכאב למרות שזה לא כ"כ הלך .. שמתי על עצמי

חולצה טריקו פשוטה ורודה בהירה ג'ינס סקיני פשוט וחלק ונעלי בפלו [ נעל גבוהה מין פתוחה למי שלא

מכיר ]

פיזרתי ת'שיער , באתי לצאת מהחדר ואז נזכרתי שאותו אחד מחכה לי באייסקיו

הלכתי לכיוון המחשב וראיתי שבדיוק לפני דקה וחצי הוא שלח לי

..... -

?

החזרתי לו בחזרה

נויה אבוטבול -

אני זזה , נדבר כבר .

חכיתי שלפחות יגיד ביי .. אבל לא הייתה תשובה , כנראה כבר לא פה .

יצאתי מהחדר עברתי במסדרון וראיתי שלבקש מאמא לצאת ? זה כבר אבוד [ נרדמה למי שלא הבין ]

ירדתי למטה וראיתי את אבא צופה בטלוויזיה ..

לקחתי מפחתחות פתחתי את המנועל של הדלת ואמרתי תוך כדי שאני פותחת

אני : "יצאתי .. "

אבא : "לאן ? "

אני : " לשבת עם החברה פה בפארק "

אבא :" לא לחזור מאוחר מחר בצפר "

אני :" אווקי "

סגרתי את הדלת ויצאתי החוצה ... התחלתי ללכת ולפתע שמעתי קולות ככל שהתקרבתי הקולות

היו יותר ויותר קרובים אלי .. בסופו של דבר ראיתי את דני יושב במרפסת שלו עם בוקסר ומדבר בטלפון

נפפתי לו לשלום לא רציתי להפריע לו ולשיחת הטלפון והוא סימן לי עם היד לבוא .

הלכתי לכיוון הבית שלו פתחתי את השער נכנסתי והתיישבתי על הכיסא .

דני : " טוב .. טווב שרון .. נו אבל את יודעת שכן .... טוב ... נווו כןן .. גמאני טוב ? " בזמן שהוא אמר

את זה זה כבר הייה ברור שהיא מבקשת שיגיד לה שהוא אוהב אותה - דבק !!חשבתי באותו רגע

דני גילגל עיינים , הייה ברור שאת הקשר הזה הוא רוצה לסיים כבר .

דני : " טוב אני פה עם ידידה נדבר .... אווו שרון זאת נויי תרגעיי ... כןן ... אל תדאגי ... בייי "

הוא ניתק את הטלפון ומלמל משהו כמו

דני :" סוף סוף ... "

אני :" סוףף סוףף ? "

דני : "אנחנו מדברים כבר שעה וחצי !"

אני : "חחחח אתה רצני ? "

דני : "כן .. "

אני :" דני אתה ושני הייתם מדברים שעתים וחצי וזה לא כ"כ הפריע לך "

דני :" באת לדבר איתי על זה ?"

אני :" סליחחה ... D: "

דני :" הולכת לאנשהו ?"

אני : "לא ... " דני עיקם פרצוף ולא הבין למה אני מתכוונת

אני : "אנחנו הולכים (:"

דני : "חח אה ?"

אני :" כן נו יאלה בוא אל תיהיה כבד כל החברה שמה צחי אופק דניאל אופיר שיר ... נעביר שעתים ונחזור"

לא רציתי להגיד שני כי די ידעתי מה תיהיה ההתגובה שלו.

דני :" אמ..לא יודע ... "

אני :" אין לא יודע " החזקתי לו ת'יד הקמתי אותו מהכיסא והלכתי לכיוון הבית שלו

אני : " לך תתלבש ... " נכנסו הביתה וכולם ישנו אז לחשתי

אני : "אני מחכה לך בסלון "

דני עלה למעלה ואחרי 20 דק' ירד .

אני : "מה אתה כוסית ? שעה להתארגן " לחשתי לו

דני נתן לי מין מכה קטנה בראש ...

*את את האחת לעולם לא אוותר עליך את יודעת *

הטלפון התחיל לצלצל והייה אפשר לשמוע אותו בכל הבית

דני ישר נבהל ואמר

דני : "את מתההההה תעני כבררר " הוא הלחיץ אותי יותר וישר עניתי בתוקפנוות ובקול

אני :" הלוווו " דני סימן לי עם היד לשתווק ואז אמרתי שוב בלחש

אני : " הלווו ? "

זאת הייתה שני בקו ולא הבינה למה אני לוחשת .. היא שיחקה איתי והחזירה לי בלחישה

שני :" מה נדפק אצלך את שתי דק' מהפארק בואי כברר"

אני : " עכשיו אני יוצאתת "

שני :" טוב .. למה אנחנו לוחשות ? "

אני :" בייי יסתומה " נתקתי לה וייצאנו אני ודני לכיוון הפארק.

אחרי חמש דק' הגענו לפארק .. בפארק הייה שתי קבוצות ,אחת הייה אפשר לראות שזה החבר'ה שלנו

אבל את השנייה לא הצלחתי לזהות .

כשהגענו אמרתי שלום לכולם , שני הסתכלה די המומה

= נקודת המבט של שני =

ראיתי את נוי מתקרבת .. אבל איתה הייה עוד מישהו

ישר זהייתי אותו ! לפי ההליכה שלו הייה אפשר לדעת עם מי היא באה

למה .. ? למה היא הביאה אותו ?

כ"כ התגעגעתי אליו .. אנחנו באותו מקיף ואני מצליחה לראות אותו פעם ב..

הם התקרבו יותר ויותר , בסופו של דבר הם הגיעו הם אמרו שלום לכולם

דני כבר הגיע אלי...מבטנו הצטלבו עמדו אחד מול השני שותקיים לכמה שנויות ,היהי אפשר לראות

שהייה אי נעימות בנינו , הוא שבר את השתיקה כדי שלא נצא זוג אהבלים ואמר

דני : " מה קורה שני ? "חייך חיוך קטן בלב ברירה .

שני : "הכל טוב ..איתך ? " החזרתי לו חיוך .

דני :" תודה לאל ... "

הוא התרחק ממני נתן כף לאופק והתיישב לידו .. הלך כאילו אני לא קיימת , כאילו מה שהייה בננו נמחק

ולא הייה אפעם !

התקרבתי לנוי שישבה ליד דניאל והתחילו עם הריכולים שלהם ופתחתי איתה בשיחה בשקט בלי שאפחד יבכין .

שני :" לממה ?"

=נקודת המבט שלי =

שני : "למה ? "

אני : " מצטערת מאמי .. פגשתי אותו על ה דרך .. לא הייה לי נעים "

שני : " טוב ... " היא תפסה פרח שהייה לידה והתחילה להוריד לו את עלי הכותרת אחד אחד ..

שני ישבה בקצה אחד , ודני ישב בקצה שני .

הייה אפשר לראות את המתח בניהם .. היה אפשר לראות שנשאר בניהם משהו , משהו לא ברור

שכ"כ רוצה לצאת ... אבל משהו חוסם אותם !

כולם דיברו והעבירו צחוקים ורק זוג המוזרים האלה שתקו .

לפתע שכחתי לרגע שיושבים לידו עוד קבוצה של חבר'ה .. הסתובבתי לאחור לראות מי אלה שיושבים

כמה מטרים לידנו ולא יכלתי שלא לזהות את אחד הבנים שם שעמד ועישן סיגריה ..

דניאל : "מטומטםםםםםםםםםםםםםם " צעקה בקולי קולות דניאל , לא הייה אפשר שלא להתייחס לצעקה

שלה שכנראה כל הפארק הצליח לשמוע וכל צומת הלב הופנה אלייה .. גם של אלה שהיו קבוצה לידנו

אותו אחד שעישן סיגריה הסתובב גם הוא וכנראה שקלט אותי הוא חייך לי חיוך ענקי וסימן לי עם

היד לבוא .

התקרבתי כמה צעדים כל צעד של היסוס .

בסופו של דבר כבר הגעתי אליו ואל כל הבנים שישבו איתו ועישנו גם הם .

__ : "מה קורה נויה ?" הוא שוב פעם חייך לי חיוך יפה .

אני : "הכל טוב מאמי מה איתך ? "

___ : " הכל טוב (: "

הוא התחיל לבחון אותי ולהסתכל עליי טוב טוב .

אני : "חחח מה ? "

__ : "בודק שהכל בסדר ולא צריך לשלוח אותך לאחות או משהו "

חח כן זה הייה מאור :] .

אני :" חחח עד כמה שאני יודעת הכל בסדר גמור "

מאור : " אחלה (: , מה עם אחיך ?"

אני :" אני יודעת ... בצבא "

לא כ"כ התייחסתי לחבר'ה שישבו איתו , העברתי על אחד אחד מהם מבט וכשהגעתי לאחרון ראיתי ..

ראיתי אותו !! 'מה הם עד כדי כך חברים טובים שהם יושבים ביחד ?'

חשבתי שהם סתם חברים של היי ביי ....

זה הייה ניסים הזה , אותו אחד שתפס לי ת'יד .. והייה אפשר לראות את המבטים שהעביר עליי ולא

הפסיק להוריד את העיינים ממני .

אני : "אמ..טוב אני יזוז לחברה שלי .. בי "

מאור הסתכל לא מבין ,הלכתי כמה צעדים הייתי בערך חמש מטר מהחבר'ה של מאור וחמר מטר מהחבר'ה

שלי ... לפתע הרגשתי יד תופסת בי , הסתובבתי לאחור ..לאותו אחד שתפס לי ת'יד ....

=נקודת המבט של שני =

הסתכלתי על דני מספר פעמים , והבחנתי בזה שהוא מסתכל גם בי ישר שהוא הסתכל הורדתי את המבט

או הפנתי אותו לכיוון אחר וככה ההפך .

לפתע הייה לו טלפון .. דני : "אה ... כן .. בפארק...כי לא יצא לי ... טוב מה זה משנה עכשיו את יודעת ..

בואי מישהו אמר לך לא ? ביי ... "

השיחה לא הייתה מובנת ... לא ידעתי מי זה , למרות שכ"כ הסקרנית .. המשכתי בשלי והלכתי לדבר

עם דניאל .

= נקודת המבט שלי =

אני : "מההההה ? "

__ : "הילו תרגעי איזה תוקפנות "

אני : "מה ניסים ? "

זה הייה ניסים , שתפס לי ת'יד ולצערי הצליח להזכיר לי את מה שנסיתי להדחיק ולשכוח , את

הרגע שהצליח להפחיד אותי .

ניסים : "אמ..שמעי אני רוצה להצטער על מה שהיי בקניון , אני לא עד כדי כך מפחיד "

אני : " עושה את זה לכל אחת ? "

ניסים : "לא זה סתם הייה רגע של להסתלבט עם החבר'ה "

אני : "מה שתגיד.. אני הולכת בחזרה לחברה " התקדמתי ללכת אבל אז הוא שוב תפס לי ביד

אני : "רגע של סתלבט ? "

נייסים :" אמ.. לא בא לך לשבת איתנו קצת ? "

אני : "אני פה עם החבר'ה שלי "

ניסים :" בואי עשר דק' נכיר לך אותם ותלכי " הוא לא נתן לי אפילו לענות וישר משך אותי בחזרה למאור

ולמי שנמצא שם .

עמדתי שמה בקושי מכירה אנשים ניסים התחיל להציג לי אחד אחד שמה

ניסים : "גיל...עמיר...אוהד... " אומר את שומתם בזמן שמצביע על אחד אחד וכל אחד שמציג דופק חיוך -

חמודים לגמרי חשבתי .

ניסים :" אור..דין..מתן .. " הוא סיים את להגיד את שמות החברה שישבו על הספסל אבל מישום מה המשיך

ניסים : "מאור ... " הצביע על מאור

ניסים :" וניסיםם " והצביע עליו , החברה התחילו לצחוק כשתדפק חיוך מפגרר ולא יודעת למה

אבל זרמתי וצחקתי גם .. הוצאתי את הטלפון אחרי כמה דק' שישבתי איתם והתחלתי לשחק בו

לא הרגשתי הכי קשורה למרות שמאור נתן לי להרגיש הכי קשורה בעולם !

ניסים חטף לי את הטלפון בזמן שבדיוק נכנסתי ל-תמונות נסיתי לחטוף לו אבל לא הלך לי

הוא התחיל לדפדף בתמונות וכל תמונה הסתכל עלי וחזר לתמונה בסופו של דבר הוא הגיע לחלק

שהכי לא רציתי שהוא יגיע - תמונות שלי ושל לירון

ניסים :" הופפפה יש לנו חברר " וניפנף בטלפון מצד לצד בזמן שהוא מראה תמונה שלי ושל לירון מתנשקים

אני :" ניסים די תביא " נסיתי לחטוף לו אבל הוא המשיך להעביר תמונות

ניסים : "אוווווו איזה תמונה רומנטייתת" [ תמונה שלי ושל לירון בתוך ים מתנשקים כשהשמש מסנוורת ]

מאור בעט בניסים וחטף לו ת'טלפון

מאור : " תן לה יהומוווווו "

הוא נתן לי טלפון בחזרה

מאור :" קחי מאמי " הוא החבר הכי טוב של רון , הוא ידע טוב מאוד מה עובר עלי !

אני :"תודה "

___ :" נוווי " הסתובבתי לאחורה וראיתי את שני קוראת לי

אני : " טוב כדי שאני יזוז הם מחכים לי .. ביי " נתתי למאור נשיקה בלחי והתקדמתי בזמן ששמעתי את

ניסים שואל את מאור

ניסים :" מה כבר עשיתי ?"

מאור :" חתיכת טמבללל "

התרחקתי אז לאיכלתי להמשיך לשמוע את מה שהם אומרים

שני :"מה שכחת את עצמך שם ? "אמרה בתוקפנות ועצבים

אני : "תרגעי מה יש לך ? "

שני : "כלוםםם " וחזרה עצבנית למקום בו ישבה , הלכתי לכיוון שלה ולפתע ראיתי מישהי יושבת ליד

דני ... מישהי שלא הייתה פה שבאנו .

זאת הייתה שרון שהיתתה מחובקת עם דני , ואז הבנתי את הסיבה ששני עצבנית .

*את את האחת לעולם לא אוותר עליך את יודעת *

הטלפון הפריע באמצע שיחה שלי ושל שני שבה אני מתנצלת על זה שהבאתי לפה את דני .

אני :"הלווו ? " מעבר לקוו הייתה שתיקה , אפחד לא דיבר ואז הבנתי מיזה.

אני : "חשבתי שהפסקת להתקשר לא ? לא מספיק להתכתב איתי באיסיקיו ? "

כל המבטים של החבר'ה הופנו אלייי וניסו להקשיב לשיחה שלא הייתה מובנת בכלל .. ולאפחד לא הייה

שמץ .. כל המבטים נעצו בי ואז .. אז שמעתי קול שמעתי סוף סוף שמישהו פתח את הפה

-פרק 41-

הייתה שתיקה לכמה שניות , אפילו ברקע לא הייה ציוץ

"נוי?"

הוציאו קול .. סוף סוף !!

אבל רגע, הכל הזה הייה כ"כ מוכר לי .. הייה נשמע בקו השני קול של מישהו מבוגר

קול של מישהו שרק קם !

" נווי ?? " חזרו על השם שלי שוב .. 'אוי לא' חשבתי ..

בעודי תקווה שזה אותו אחד שהתקשר אליי תמיד זהיתי את קולה הישנוני של אמא שלי

אני :"אמא ?"

כנראה שהיא קמה ולא מצאה אותי בחדר ועם כל העיפות התקשרה אלי .

אמא : " איפה את ? "

אני : "יצאתי פה לפארק..אני עוד מעט חוזרת "

אמא : "נבהלתי לא מצאתי אותך .. טוב שעה ותחזרי "

אני :" טוב אמא בי .. "

נתקתי ת'שיחה מאוכזבת , חשבתי לרגע שזה הוא .. זה שמתקשר .

הבחנתי בכולם שנצעו לי מבטים

אני : " חחח מה אתם שקועים ?"

שני : "בואי שניה נוי" שני לא חכיתה לתשובה ממני לקחה לי ת'יד ומשכה אותי לאיזה עץ גדול

שני : " לא מספיק לך להדבר איתי באיסיקיו ??? "

הסתכלתי עלייה מנסה לתת לה תשובה התחלתי לגמגם לא ידעתי מה לענות , משני אפעם לא הסתרתי

דברים ... אפילו את הדברים הכי קטנים ישר אחרי שהייתי מגלה היא הייתה כבר יודעת עליהם !

אני : "אה...כן..בקשר לזה ..אמ..."

שני : "דברי כבר !! "

אני : " טוב ... נכון אותו אחד שהייה מתקשר אליי כל יום באותה שעה ? "

שני : "נו ... " אמרה בסקרנות מחכה שאני ישלים תמשפט

אני : "אז הוא התחבר אלי לאיסיקיו .. ואנחנו מדברים המון "

שני : "מהההה ?? "

אני : "כן זהו בואי נחזור לשם "

התחלתי ללכת לכיון כל החברה מנסה להתחמק משני אבל לא כ"כ הלך לי .. היא החזיקה לי ת'יד

ומשכה אותי בחזרה אליה.

אני :"אוצצצ' הייד "

שני :" אם את לא רוצה שאני יוציא לך אותה מהמקום דברי כבר ! "

אני : " טווב נו אבל מה את רוצה אמרתי לך הכל "

שני : "על מה אתם מדברים ? "

אני :"מאיפה אני זוכרת על הכלללל !"

שני :" עד כדי כך ?"

אני :" נראה לי .. "

שני : "אוחח מפגרת מה יהיה איתך "

אני : "טוב אפשר לחזור ?"אמרתי בזמן שאני עושה את צעדי הראשונים לכל החברה ומחכה לשני שתבוא

שני : " יש ברירה ?"

נעצרתי לכמה דק' עם חיוך מרוח על הפנייים חיוך זדוני

שני :"סגרי ת'פה עד לפה אני מריחה שלא צחצחת שינים בבוקר "

אני : "חחחחחח י'בת זונהה , הבנתי אותך !"

שני : " שיש לך ריח רע מהפה ? "

נתתי לה כאפה חזקה בראש

אני : "לא ישרמוטטטטה , את מקנאה בשרון ודני הא ??"

שני : " כןן ממש זה מה שחסר לי "

אני : "שקרנית " נתתי לה כאפה כזאתי בכתף עם חיוך שתמיד מעצבן אותה .

שני : " טוב אני מקנאה בבסדר???? " אמרה ביאוש הייה אפשר לראות שהיא תעשה הכל רק כדי

לא להסתכל עלייהם .

אני : "חכי "

הוצאתי את הטלפון מהכיס והתחלתי לחייג

שני :" מה את עושה ?"

אני : "מה אכפת לך ? .. הלו ?? "

אני : " מאמי איפה אתה ?"

אני : "בא לך לבוא לפארק ?"

אני : "מעולה מחכה לך שם :] "

ונתקתי ת'שיחה .

שני : "מי זה הייה ?"

אני : "את תראי :] "

משכתי ביד של שני והתקדמו לחבר'ה.

אני : "תגידי באמת ישלי ריח רע מהפה ? " אמרתי תוך כדי שאני נושפת ליד שלי ובודקת עם זה באמת ככהD:

שני : " חח סתם אוהבת להציק לך "

-הגענו לחבר'ה והתיישבנו איתם ..

כשהגענו ראינו את שרון יושבת על דני ומחבקת אותו .. הסתכלתי על שני וראיתי שהיא אוכלת ת'לב

כ"כ כאב לי עליה :|

=נקודת המבט של שני=

הסתכלתי איך היא יושבת עליו ומחבקת אותו , כ"כ כאב לי ששכח ,כ"כ כאב לי שהלב שלו כבר שייך

למישהי אחרת ולא לי ...

חשבתי שאין לי מה לעשות שם ,ועד כמה שזה יראה שקוף זה פשוט לא הזיז לי

רציתי לקחת תרגליים ולהעלם משם .. לא לראות אותם יותר , הייתי משוכנעת שאני הולכת משם

הולכת בלי להגיד כללום לאפחד , ובמלא זה לא הייה משנה משהו

כל אחד הייה עסוק בדברים משלו .. עוד שניה והייתי עושה את הצעד הראשון

אבל אז הרגשתי יד עוטפת לי את העיינים התחלתי למשש את היידים שהיו על עייני אבל לא הצלחתי לזהות מי זה

אותו אחד שחיסה את עיניי הוריד את ידו הסתובבתי וראיתי מאחוור את זיווו :)

שני : "זיו מאמי מה קורה ?:) "

נתתי לו נשיקה עם חיבוק

זיו : "מה איתך כפרה ?:] "...

=נקודת המבט שלי =

ראיתי אותם מתחבקים וזה עשה לי טוב :] ,כי ידעתי שלשני עכשיו טוב .

הסתכלתי על דני וראיתי איך הוא לא מתייחס לשרון ולא מפסיק להסתכל עליהם .

עד כמה שכאב לי על דני שמחתי בשביל שני .. (:

ידעתי שהממזרה הזאת הולכת לעשות הכל בשביל להוציא לו עכשיו ת'עיניים .

זיו : "מה קורה נוויוש ? "

הוא פנה אלי אחרי שסיים להתחבק עם שני .

אני : "הכל טוב מאמי " נתתי לו חיבוק ונשיקה

אני : "איתך ? "

זיו : "ברוך ה'.. תגידי יפריע לך אם חבר שלי יבוא ?"

אני : "חח מה זה פארק של אבא שלי ? ברור שלא "

איך שסיימתי להגיד את המשפט הייה לזיו טלפון !

זיו : "אה אחי ... אנחנו פה בפארק .. כן הזה ... ייאלה תבוא .. בי כפרה "

הוא סיים ת'שיחה עם אותו אחד ונגיש להגיד שלום לכולם [ מי שלא זוכר זיו ממש התחבר לחבר'ה

מהשכבה שלנו ]

אחרי 20 דק' היה אפשר לראות איך לשני השתנה המצב רוח מקצה לקצה , היא כבר לא הייתה בדכאון

כמו שהייתה , ישבנו שם ואשכרה עשתנו לנו ת'לילה

אי אפשר לשבת עם הילדה הזאת יותר מעשר דק' ולא להשתין בתחתון D: ,

הייה אפשר לראות איך היא צוחקת עם זיו איך הוא מעביר לה סודות ,חיבוקים , ונשיקות בלחי

ועד היום אני סגורה על זה - עוד יצא פה משהו ( :

מאור ניסים וכל השאר עדיין ישבו שם והריצו צחוקים משלהם ...

אחרי חצי שעה ראינו דמות מתקרבת היא התקרבה יותר ויותר וכבר הייה אפשר לזהות מי זה .

ואז הבנתי עם מי זיו דיבר .. זה הייה לירון !:|

כשהוא התקרב כ"כ התחרטתי על מה שאמרתי לזיו , לא הייה לי כוח אליו .. העדפתי שלא יבוא !

למרות שבפעם האחרונה שדיברנו התחברנו אחד לשני .. אבל משום מה לא הייה לי חשק כ"כ

לראות את הפרצוף שלו - למרות שיש לו פרצוף יפה כ"כ !

הוא בא וזיו הכיר לו את כל החבר'ה , הבנים התלהבו ממנו וישר צרפו אותו לחבורה

הייה אפשר לראות ששאר הבנות כמעט והזילו עליו ריר ..

דניאל התקרבה אלי ולחשה לי.

דניאל : "מאיפה החתיך הזה נפל לנו .. ?"

אני : "חתיך ? "

דניאל : "את רוצה להגיד לי שהוא לא חתייייך ?? " דניאל מכירה אותי כ"כ טוב , היא יודעת שזה בדיוק

הטעם שלי , בנים כמוהו .. אבל משום מה אפעם לא שמתי לב למראה החיצוני שלו ובחנתי אותו מכף רגל

ועד ראש .. לא אותו ולא אפחד אחר !

אני : " הוא בסדר ... " הוא התיישב איתנו וככה העברנו את כל הזמן בדיבורים וצחוקים ..

לירון שהתחבר ממש לכולם נפתח לכל החברה שישבו איתנו הוא ישב עם כל הבנים

וכל הבנים היו מרותקים לסיפורים שלו .. ולא יכלו שלא להקרע מצחוק .

דניאל שישבה לידיי פתחה בשיחה

דניאל : "הוא כ"כ מזכיר לי מישהו .. "

אני : "מי ? "

דניאל :" לא בפרצוף .. או ביופי .. בצורת דיבור "

ידעתי לאן זה חותר , אני לא הראשונה שאמרתי שלירון דומה ללירון שלי :|

ידעתי שזה מה שהיא רצתה להגיד .. כ"כ לא רציתי לשמוע את זה .. נסיתי להדחיק את זה

ולשכנע את עצמי שרק אני חושבת שהם דומים ככה וזה ממש שטות וטעות !

אני :"כן אה באמת מזכיר מישהו " קמתי משם והתיישבתי ליד שני , ממש לא היה בא לי לשמוע

את מה שדניאל חושבת !

השעה הייתה כבר 1:25 לא האמנתי שלילה שלם העברתי עם כל החבר'ה האלה .. וממש נהנתי !

אחרי תקופה ארוכה שלא נהנתי ככה .

כ"כ התגעגעתי לחבר'ה האלה .. כ"כ הרבה זמן לא יצאתי איתם וצחקתי ככה .

השעה הייתה מאוחרת והבטחתי לאמא שלי שתוך שעה אני יהיה בבית .. אמרתי ביי לכולם

והתקדמתי לכיוון היציאה של הפארק .. יצאתי מהפארק והתחלתי ללכת לכיוון הבית ..

לפתע שמעתי קול שקורא בשמי , הכל התקרב יותר ויותר כשהוא הייה ממש קרוב הסתובבתי

והבחנתי במישהו שרץ לעברי

__:"נווויי ?"

הדמות התקרבה יותר ויותר .. וככל שהיא התקרבה יותר ויותר הייה אפשר לזהות אותה יותר........

-פרק 42-

הוא כבר הייה קרוב אלי , הוא נעצר התכופף שם ידיים על הברכיים והתנשף ..

אני : "חחח כל זה בשביל להגיע אלי ? "

__ : " מה יש לך אני שעה צועק לך ואת לא עונה .. לכי לבדיקת שמיעה"

אני : "עדיין שוקלת, חחחח מה אתה עושה פה ?"

__ : "למה הלכת ?"

אני : " מאיפה ?"

___ : "מהפארק מאיפה ?"

אני :" אה אתה בא משם ?"

__ : "כן דני התקשר ואמר שכולם פה ושאני יבוא .. אז הנה אני :) "

אני : " חחח לא יכלת לבוא יותר מוקדם ? אני הולכת :|"

__ : "מהה למה ? "

אני : " מאוחר כבר :| אבל אם בא לך לבלות איתי כמה דק' אני ישמח ליווי הביתה :) " דפקתי לו חיוך

מסמיק שחוסף שיניים .

___ : "יאלה בכייף "

הייתה שתיקה לכמה דק' ואז שברתי ת'קרח

אני : "אז מה קורה שייקה איך זה מרגיש להיות תלאביבי ? "

וכן זה הייה שיי שדיבר בטלפון עם דניי ובא בדיוק מתי שהלכתי :]

שי : "האמתי מרגיש לי רגיל .. תל אביב זה הבית השני שליי ככה שדי הסתגלתי במקום ,

רק קצת געגועים לב"ש את יודעת .. "

אני : " נו ברור .. אני לא יודעת מה אני יעשה אם עצמי אם ההורים שלי יחליטו לעבור עיר "

שי : "זה תלוי .. כל עוד את מכירה פה את החבר'ה שלך זה די סבבה , ללכת למקום חדש שאת עדיין

לא מכירה אפחד זה די מפחיד !"

התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות על ב"ש , משום שאפעם לא יצא לי להיות שם אין לי שם דודים

או חברים .. ככה שהייה די נחמד לשאול אותו ולקבל תשובות בחזרה ,הוא הייה מספר על כל

השטויות שהם היו עושים ודי הבנתי שהחברה האלה אפילו יותר גרועים ממה שיש פה בת"א D:

שי : "את חייבת לבוא איתי יום אחד לב"ש , את תהני מכל רגע .. יש שם אחלה חבר'ה "

אני : " חחח עזוב אותך שטויות "

שי : "את צוחקת ? אני לא מוותר לך .. את ואני נוסעים בחמישי לב"ש "

אני : " חחחח תחלום "

שי : " אל תיהיה יבשה תביאי איתך את שנייי במלא ימי שישי אנחנו לא לומדים "

אני : " טוווווווב שייי " אמרתי בסינון רק שיעזוב את הנושא הזה כבר D:

אני : " טוב הגענו .. :) " הבאתי לו נשיקה בלחי תוך כדי שאני אומרת

אני : " באלך להכנס ?"

שי : " עזבי מאוחר כבר .. פעם הבאה "

אני : "טוב מאמי נראה אותך מחר "

שי : "בי כפרה לילה טוב "

נכנסתי הביתה בשקט בלי להעיר אפחד ,הורדתי נעלים בכניסה ונכנסתי לחדר

שמתי על עצמי בגדי בית עליתי למיטה אחרי צפייה בטלוויזיה של חצי שעה נרדמתי ...

= בוקר טוב =

אמא : "נוווווי תקומי"

שמעתי את הצעקות של אמא עד למעלה חסיתי את הראש בכרית והמשכתי לישון

אחרי 10 דק' נשמעו דפיקות בדלת אמא עמדה בכניסה והתלוננה שהמורים לא מפסיקים

להתלונן על זה שאני מאחרת , קמתי בלית ברירה מהמיטה כשאני ישנה עם מכנס קצר וגופייה

וקופאת מקור שנכנס דרך החלון , שמתי עלי את השמיכה בה התכסתי כשאני עוד

חצי רדומה והלכתי לארון !

הוצאתי משם בגדים התלבשתי והלכתי לשטוף פניםשמתי ת'שרשרת שלי

אספתי תשיער מתוח עם בננה והתאפרתי .

ירדתי למטה לקחתי פלא' כסף ומפתחות ויצאתי .

יצאתי הביתה לכיוון הבית ספר ואחרי שבע דק' הייה לי טלפון שקטע לי את המחשבות

אני :" הלו "

__:" נוי מה יהיה ?"

אני : "אה ?"

זאת הייתה אמא שהתקשרה ולא הייתה מובנת .

אמא :" לא נמאס לך לשכוח כל פעם את האוכל ? "

אני : "מה שכחתי אותו ? "

אמא :" כןן !! "

אני : "טוב יש עלי כסף אני יקנה משהו לאכול כבר "

אמא : "שתיהיה בריאה ... טוב יום טווב מאמי בי "

אני : "ביי !"

נתקתי ת'שיחה וכבר מצאתי אתת עצמי בכניסה לבית ספר .

בכניסה פגשתי את שי אמרתי לו שלום ונכנסו ביחד למקיף .

בהמשך המסדרון עמדו החבר'ה של מאור כולל מאור וניסים שעמד לידו חייכתי לעבר מאור

מאור החזיר לי חיוך אבל אז קלטתי את ניסים גם מחייך לעברי , התחלתי לצחוק מהמחשבה

שהוא חשב שחייכתי לו !

הצלצול הושמע ברקע כולם נכנסו לכיתות ישבתי בכיתה במקום בו אני ושני יושבות כשהמורה

נכנסת לכיתה ומבקשת מכולם להתיישב ולהיות בשקט

שני עדיין לא הגיעה , כרגיל מאחרת כמו תמיד אז שי בא והתיישב ליידי .

השיעור התנהל כמו תמיד המורה פתחה את היומן והתחילה להקריא שמות .

היא הגיעה לשם של שני הסתכלה על כל הכיתה וראתה שלא הגיעה .

המורה :" מאחרת כמו תמיד ! "

אני : "המורה שני בבית חולים היא תגיע מאוחר יותר "נסיתי להמציא תרוץ ששני לא תסתבך יותר

כי עברו כבר 25 דק' ושני עדיין לא הגיעה .

המורה : " היום היא לא הייתה אמורה להיות בארוע ? "

אני : "אה ? " הסתכלתי עלייה בפרצוף לא מובן

המורה : " בדרך כלל בימי רביעי שני בארוע ורק בימי שני היא בבית חולים או לא מרגישה טוב "

המורה הסתכלה עלי בפרצוף מתחכם [ למי שלא הבין התרוצים הקבועים של שני

כשהיא מאחרת זה או בית חולים או קמה מאוחר בגלל ארוע וכנראה שהמורה כבר הספיקה

לתפוס מתי היא אומרת מה D: ]

אני : " ישמחו לשמוע שאת צוחקת על המצב הבראותי של שני " נסיתי לחלץ את שני אבל כנראה שאני נכנסתי לבוץ

יותר מידי עמוק :|

המורה :" נויי תזהרררי , אם תתחצפי את תצאי מפה " היא צעקה כ"כ חזק עד שכל מי שעבר במסדרון

יכל לשמוע את זה !

אני : " טוב טוב מה קרה בואי תהרגי אותי וזהו " ...

המורה לא התייחסה למה שאמרתי והמשיכה לקרוא שמות .

שי : " תפסיקי להסתבך כל הזמן ! חח "

אני : "שתספיק להציק לי כל הזמן "

הוצאתי את הטלפון מהכיס ושלחתי לשני הודעה .

אני : " מטומטמת איפה את אמרתי למורה שאת בבית חולים לא מרגישה טוב בא לך לבוא כבר ?"

אחרי 10 דק' קיבלתי הודעה ממנה בחזרה .

שני :" חבל על המאמץ אני לא באה "

החזרתי לה בחזרה כשאני מעבירה מבטים למורה שלא תתפוס אותי

אני : "קרה משהו ?"

אחרי 3 דק' קיבלתי תשובה בחזרה .

שני: "נדבר כבר .. יאלה חזרתי לישון בי מאמי "

השיחה הרגישה לי דיי מוזרה , ידעתי שמשהו פה לא בסדר והחלטתי לבדוק את זה אחרי הלימודים.

השיעור המשיך להתנהל למרות שלא הקשבתי לכלום ורק דיברתי עם שי שסיפר לי שיש לו יום שישי

בית ריק והוא חייב לעשות מסיבה .. אני כמובן לא הכי הרגשתי בנוח אז אמרתי לו שלא יקח אותי

כמובן מאליו .

אבל בכל זאת אם הוא צריך עזרה במשהו אני תמיד פה בשבילו :)

=צלצול=

המורה : "חכו שתי דק' ואז תצאו להפסקה אני רוצה להסביר פה משהו "

אלי : " המורה יש לנו הפסקה של חמש דק' שתי דק' הורסות לנו את כל ההפסקה היית

צריכה להגיד את המשהו הזה לפני יאלה שחרריי אותנוווווו "

המורה הייתה די עצבנית מיזה שכולם השתוללו ולא ננתנו לה לדבר

המורה :" אני לא מחזיקה פה אפחד בכוח מי שמעונין לצאת כמו אליייייי [את האלי היא הדגישה]

מוזמן לצאת ! "

ברגע שהמורה אמרה את המשפט הזה אפחד לא חשב פעמים כולם אספו את הדברים ויצאו החוצה

המורה נשארה במקומה כשהיא מחליפה צבעים ומנסה להיות רגועה כי חשבה שהיא עד כדי

כך מפחידה שאפחד לא יעיז לצאת מהכיתה !

חח אצלנו בכיתה כמעט ואפחד לא סופר פה ת'מורים אנחנו מרשים לעצמנו לעשות מה שבאלנו :)

יצאנו להפסקה אני ושי הלכנו לחומה שמה כל החבר'ה היו התיישבנו איתם והערנו את החמש דק'

שהיו לנו איתם ..

הייה צלצול לחזור לכיתות למרות שהצלצול נשמע בכל בית הספר נשארנו וישבנו שם עוד כמה דק'

ורק אז אני ושי הלכנו לכיתות.

אני : "יאלה עוד שעה עם הבת זונה "

שי : " חח כוסאמא שלה יום אחד אני יזרוק עליה כיסא "

אני : "כן גם לשני עוברות לפעמים המחשבות האלה בראש ! "

נכנסו לכיתה בזמן שהמורה יושבת בכיסא ומחכה לכל התלמידים להכנס התיישבנו במקומות והיא

המשיכה איפה שהפסקנו אותה שיעור שעבר D:

לאחר 10 דק' נשמעו דפיקות בדלת .

המורה ניגשה לדלת ופתחה אותה .. אני שישבתי בסוף הכיתה יכלתי לראות מצויין מי עמד מחוץ

לכיתה ..

המורה :" עשר דק' ירדו לך רק שתדע "

__ :" אבל מירב חפשתי ספר תנ"ך "

המורה :" זה לא כ"כ מעניין אותי .. כנס !"

אותו אחד נכנס לכיתה , עיקמתי פרצוף לא הבנתי למה הוא נכנס דווקא לכיתה שלנו

המורה : " יש שם מקום פנוי תשב אני כבר יגיש לך את המבחן " והצביעה על שולחן שהייה

לפני ולפני שי .

אותו אחד התקדם לעבר השולחן הניח את התיק כשהוא הסתובב להניח את התיק הוא קלט אותי

וחייך לעברי

___ : "מה קורה נויה ?"

אני : "ברוך ה' מה איתך ?" חייכתי לעברו חיוך מאוזן לאוזן , חיוך כזה מטומטם !

ואז הבנתי הכל ... זה הייה מאור מירב היא המחנכת שלו והוא הייה אמור לעשות מבחן בתנך !

המורה הגישה לו את המבחן והמשיכה בשיעור ..

הייה אפשר לראות שמאור לא ידע כלום מהמבחן D:

מאור : "בואנה מירב מה את רצינית זה לא החומר שנתת לי להתכונן עליו "

המורה :" אל תגיד לייי איזה חומר נתתי לך ואיזה חומר לא נתתי לך מובןןןןןן ? " ואווו הייה אפשר

לראות את השינאה של המורה כלפי מאור D:

מאור : "טוב על מי את צועקתתתת ? " אמר את זה תוך כדי שהוא מרים את היד בעצבנות

כל הכיתה הייתה מרותקת לשיחה של המורה ומאור שלא הפסיק להתחצף אלייה

אחרי עשרים דק' שהמבחן הייה די ריק [ היהי אפשר לראות כל מה שהוא עושה מאחוריו ]

הוא הסתובב אלי בלי שהמורה תשים לב ולחש

מאור :" תגידי יש לך מושג מה זה אקספו משהו ? "

אני : " חחחח .. תשבע אתה לומד את זה , שניה "

תלשטי דף מהמחברת פתחתי את המחברת בדף איפה שכתוב את הפרוש למילה שהוא ביקש

והתחלתי לכתוב לו שליף :)

אחרי 2 דק' זרקתי את השליף על הריצפה הוא הרים אותו שם אותו מאחורי הדף של המבחן

והתחיל להעתיק ..אבל זה לא נגמר רק בזה , משליף אחד זה הגיע לשמונה שליפים שהעברתי לו

והוא העתיק D:

לאחר שהוא סיים את המבחן הוא ניגש למורה שישבה על הכיסא וזרק לה את המבחן על השולחן

מאור :" גאון או לא גאון ? " חייך לה חיוך כאילו זכה במליון דולר !

המורה :" אתה רשאי לצאת "

הוא התקדם לכיוון המקום בו ישב אסף את הדברים שלו והכניס הכל לתיק לאחר ששים הוא

נתן לי מין צביטה קטנה בלחי ונישק את היד שצבטה לי את הלחי ולחש

מאור :" מלכההה " חיכתי לעברו חיוך מסמיק וראיתי איך הוא נעלם מהכיתה .

***

סוף היום הגיע סוף סוףף ,אספתי את הדברים שהיו מונחים על השולחן לתוך התיק ושמתי את

התיק על גבי .

שי ליווה אותי עד סוף השער וכל אחד הלך בדרכו ,בדרך כלל הייתי אמורה ללכת איתו כי הוא

גר לידי אבל מכוון והחלטתי ללכת לשני לבדוק מה קורה היינו צריכים להתפצל .

אחרי 20 דק' הליכה בשיא החום שכמעט והתעלפתי הגעתי לבית של שני , פתחתי את השער

ונכנסתי לתוך הגינה מהגינה יש חלון ענקי שקוף בגדול כמעט וכל הקיר שמשקיף ומראה את כל

הבית , כשאני הולכת מהגינה אל הדלת התחלתי לשמוע צעקות ,בהתחלה די נבהלתי

הגעתי לדלת והססתי עם לפתוח אותה או לא לפתע ראיתי את הדלת נפתחת וראיתי את אבא של

שני יוצא משם באגרסיביות ובעצבים כנראה שהוא אפילו ולא התייחס אלי

נכנסתי לתוך הבית כשאני עדיין מהססת ולא יודעת עם לעשות עוד צעד או פשוט ללכת סגרתי

בשקט את הדלת הסתובבתי וראיתי את אמא של שני יושבת על כיסא עם פרצוף לא מובן

היא הייתה די רגועה אבל היו לה מין פנים נופלות .

אני : "הי רחל [אמא של שני ] "

רחל :" הי מותק " חייכה לעברי חיוך קטן

אני : "שני נמצאת ?"

רחל :" תעלי היא למעלה "

עליתי למעלה במדרגות והגעתי לחדר של שני , בהתחלה חשבתי לדפוק אבל ממתי אני דופקת בדלת

של החדר של שני !?

פתחתי ת'דלת בשקט ולא האמנתי מה ראיתי ...

ראייתי את שני יושבת בסוף המיטה כשרגליה צמודות אל גופה והיא מחבקת אותם

ודמעות יורדות על פנייה ..

אני : "שנייייייייייייייי ?!? "