אני בטוחה שכולן מרגישות את ההרגשה. ההרגשה שגועשת בתוך המעיים, ממנה לא ניתן להיפטר, אלא אם הלכת אחריי אנה. אולי כשתגיעי לסוף הדרך, ואנה היא כבר חלק ממך, אז אולי ההרגשה הזאת תחלוף. ואולי לא.

ההרגשה שאת בטוחה שיש לך את הגוף הכי מכוער בעולם. ביקום. וזכותך להרגיש ככה, כי המראה לא משקרת. אלה שאומרים לך דברים לא משקרים. להפך. אם מישהו קורא לך "שמנה", זאת עובדה. לפעמים הם עושים את זה כדי להכאיב. ולפעמים הם פשוט אומרים לך את האמת, בידיעה שזה פוגע.

אני אוהבת לחשוב ולקוות שכאשר תהיי באמת הבחורה הכי רזה בעולם וגם יגידו לך את זה, אז תהיי מאושרת. שיקראו לך "אנורקסית" וזה יעשה לך את היום. שידעו שאת אנה. אבל שישתקו. שלא יגידו לך שאת חייבת להשמין. נדמה שאלו שאומרים לך להשמין הם האנשים הרזים. להם אין את הבעיה הזאת והם לא מבינים. לא מבינים את ההרגשה שיש לך את הגוף המכוער בעולם. הם לא מבינים כמה קשה לחיות ככה. כמה זה לא פשוט, ובטח שלא שחור לבן. אולי הרזים רוצים להגיד לך להשמין מפני שהם רוצים שהם יהיו הרזים היחידים. בשביל האגו שלהם. להיראות עם מישהו שמן ממהם כדי שהם ייראו רזים יותר. הרי כמו שהשמנות שלכן בולטת כאשר אתן עומדות לצד רזות, כך גם הרזון של הרזות ייראה רזה יותר לידכן.

אני שונאת הכל בי. שונאת את הגוף, את הציצים, הבטן, השיער. עם הפנים שלי אני יכולה להסתדר. הוא די נחמד. אבל זה לא מספיק אם יש לי את הגוף הכי מכוער בעולם. פתאום הוא נראה כל כך מכוער. ואני תמיד חושבת לי, שאם היה לי גוף יפה, הייתי יכולה להיראות מדהים. כי באמת שיש לי פוטנציאל להיות באמת יפה. ואני אומרת 'פוטנציאל' כי כרגע עם הגוף שלי, אני לא יכולה להיות יפה. אנשים רואים גם את הגוף שלך, לא רק את הראש. קשה לאנשים להגיד על מישהו עם גוף מכוער שהוא יפה. פעם הייתי הדוגמנית של מי שמסביבי. אפילו הייתה לי הליכה טבעית של דוגמנית. עכשיו, איך זה יכול להיות? איך אוכל להיות הדוגמנית עם הגוף המכוער שלי? אף אחד כבר לא רואה אותי כמו פעם. אם מישהו שלא ראה אותי המון שנים פתאום רואה אותי, אני יכולה לחוש בשוק שלו. על מה שנהייתי.

ואני מכה את גופי. אני רוצה להתעלל בו כמו שהוא מתעלל בי. עדיף להיות חיה חסרת מוח כמו זבוב מאשר להיות אני עם הגוף שיש לי.

והחלק הכי גרוע, אני יודעת שאני בחיים לא אחזור להיות כמו שהייתי פעם. רק תקווה קטנה נותנת את הפתרון. אנורקסיה. זאת הדרך היחידה. לא רק להרזות, אלא גם להישאר רזה. מפני שאני ניסיתי דיאטות בעבר וזה לא הלך. אני חושבת שיותר קל להרעיב את עצמי ולא לאכול בכלל מאשר לעשות דיאטה מסודרת של לאכול בריא, לעשות ספורט, לשתות מים ולשמור על המשקל ולרדת לאט לאט. לא, דיאטה אמיתית זה הרבה יותר קשה. ועם יותר סיכוי שהמשקל הקודם יחזור. קשה להתמיד בדיאטה. בסופו של דבר אתה מוצא את עצמך מנשנש משהו, ומשם הירידה מההר מהירה. רוב הסיכויים שתחזור למה שהיית. לכן יותר קל להתמכר לאי אכילה ולהפוך לאנורקטית, ויש לזה יותר סיכוי להישאר בלי הרבה חשש שתחזור למשקל הקודם. כי אתה כבר המון בתוך אנה, זה חלק ממך. אתה לא רק לא רוצה לאכול, אלא גם לא יכול. כך מובטחת לי דיאטה אמיתית שגם תשמור על המשקל שהורדת. כן, הרבה יותר פשוט לא לאכול כלום מאשר לאכול קצת ובזהירות. לכן זה מה שאני רודפת. זה מה שאני מנסה להשיג. וכך גם יהיה.