לפני ככלות הק(כ)ול

היום ישבתי עם ידידה שלי בקריון.

 בית הקפה שכן ליד אחת הכניסות והושיבו אותנו מפאת חוסר מקום ממש במרכז הקניון, חשופים לעיני הכל.

לאחר דקותיים של שיחה היינו שם לבד במובן שדיברנו ושוב דבר אחר מסביב לא הזיז לנו, וגם לא בער לנו להזמין חשבון לאחר שסיימנו את המשקה הראשון והיחיד.

הסתכלנו אחד לשני בעיניים וסיפרנו כל אחד את הסיפור שלו! עם הרבה סבלנות ואהבה הקשבנו אחד לשני מתוך כוונה אמיתית להכיר, להקשיב, לשתף ואולי ללמד אחד את השני. יש לה שם של פרח והכרנו דרך חברה משותפת או חבר משותף (תלוי מאיפה מסתכלים).

 אלך קצת אחורה, החלטנו להיפגש לאחר שיצאתי מהארון בפניה. הזמן פשוט עף ואנחנו דיברנו. 

דיברנו על אומץ, בעיקר על האומץ לחיות חיים פשוטים יותר, אמיתיים יותר.דיברנו גם על אומץ לעבור מכשולים ואפילו עםם חיוך קטן שמסמל את האופטימיות הנצחית שחייב להיות קיים. דיברנו על מכשולים ועל החברה שיכולה להיות מסרסת ועל איך אנחנו צריכים לדעת לסנן את השליליות שמגיעה  לפעמים מהסביבה.

יש לנו הרבה במשותף, היא סיפרה לי סיפור שהמסקנה הבלתי נמנעת שלו היא היכולת שלנו לזמן לחיינו את מה שאנחנו מקרינים אליהם. אני לא אפשרט יותר כדי לשמור על הפרטיות שלה אבל אני מאחל לכולם שיחה שכזאת.

***דיברנו על אהבה ואיך שהיא מגיעה כשאנחנו מוכנים לאהוב, במיוחד את עצמינו. דיברנו על זה שבעיקר החיים קצרים מידי ולכן חייבים להיפגש לקפה יותר בימי שישי בבוקר!

מה יותר חשוב מחברים כאלה? לא עולה לי משהו (משפחה אוהבת באותה המידה).

אני מאמין שחייבים לתחזק חברויות כאלה ולא לצפות שישתמרו מאליהן. על זאת אני מוכן לעבוד.

I will always love you

jackton